top of page

פוסט נבחר

אז איך כן?


קל מאוד לקבל את המצב כמות שהוא. ואם ניקח את התפישה המקובלת להתנהלות של הדברים, הרי שאין לנו באמת שליטה על השתלשלות העניינים. המציאות והסביבה חזקים מאיתנו והבחירות שלנו לאורך זמן, הכניסו אותנו לסיטואציה הזו שבה אנחנו נמצאים. צריך פשוט ללמוד ולקבל את זה.

הפעולות שלנו לפי-כך מותנות במה שאפשרי ולא אפשרי עבורנו והתחושה היא של חיים על-פי עקרון של גירוי ותגובה במרחב אפשרויות די מצומצם.

דפוס המחשבה הרווח מסתובב סביב "למה זה לא קורה לי כפי שתכננתי" ומתוך רצון נואש לשלוט בסיטואציה ובחיינו אנחנו נוקטים בגישה של צודק להבדיל מחכם כלפי הסובבים אותנו. ממשיכים ומתקשרים בסימני קריאה ושוכחים את סימני השאלה.

המזל הוא שיש סביבנו את אלו שנוהגים אחרת ובתגובותיהם מזכירים לנו שאפשר לשנות את דפוסי החשבה ובעיקר שאפשר לבחור כיצד להתייחס למציאות חיינו. התייחסות שונה משמעה תוצאה שונה.

נכון, המציאות היא כאוטית, אפשר ורצוי לתכנן אבל לא באמת ניתן לצפות מה יוליד יום. הבחירה שלנו מצטמצמת אפוא לבחירת ההתייחסות והתגובה המועדפת. על פי העיקרון שמחשבה מייצרת רגש שמייצר פעולה המייצרת תוצאה.

אפשר בהחלט מתוך מודעות לשנות את דפוסי המחשבה, ובכל סיטואציה לחשוב על דרך חיובית שונה של התייחסות. אפשר בהחלט לשאול את עצמנו "אז איך כן?" או "מה מעולה בזה?" דווקא בכל פעם בה נדמה לנו שאפשרויות התגובה הן מוגבלות.

אפשר בכל פעם בו נסוב הדיון סביב מי אשם ומדוע התגלגלו הדברים והגיעו למצבם הנוכחי לעצור רגע את מחול השדים ולחשוב על הפתרון האפשרי. לחשוב על מה ניתן ללמוד מכך ואיך לנתב את המצב לכוון חיובי עתידי.

בדיוק כפי שלימדנו את ילדנו, אנו צריכים להזכיר לעצמנו לספור עד עשר. להרחיק את רגע התגובה מרגע הגירוי בדיוק לזמן הדרוש בכדי להכניס מחשבה חיובית ויצירתית ביניהם.

למזלי, יש לי את השעון המעורר הפרטי שלי. זה המצלצל באזני וחושף לעיני את מרחב האפשרויות בדיוק ברגע הנכון.

השבוע בעיצומה של התכנסות לארוחת שישי משפחתית, פצחו בני המשפחה בוויכוח סוער סביב השאלה רבת הגורל היכן יישב כל אחד מהסועדים. כמובן שיש את המקום המועדף ואת זה שפחות נחשב וגם סדר הישיבה, קרי מי יישב ליד מי הוא חשוב מעין כמוהו.

רגע לפני שזעקת באי הבית כבר איימה לזעזע את היסודות ואת אזני השכנים רחמנא ליצלן, הופיע בני הקטן וכיסא נוסף בידו.

באחת נחתה עלינו דממה ולאחריה צחוק גדול. כל כך פשוט, כל כך נדרש ורק הוא הקטן, חף מכל אגו, השכיל לנתח את הסיטואציה בבהירות ובחר להתייחס אל אפשרויות הפתרון במקום אל גורמי הבעיה.

אני בטוח לחלוטין שהוא לא פנה ללימודים של פתרון קונפליקטים בסתר, וככל הידוע לי גם לא קיבל הדרכה בגן. ישנה כאן רק מחשבה טהורה של איך כן ורצון כנה לגרום לכולנו אושר ושמחה תמיד.

אם הוא יכול כדרך חיים אז גם אני יכול. אתם יכולים, כולנו יכולים. תראו אותו, זה ממש קל.

ובאמת, לבחור את דרך ההתייחסות כלפי הדברים הטובים ואלו שפחות בצורה שמקדמת אותנו ואת הסובבים אותנו זו גם האחריות וגם החובה שלנו. תמיד.

קרא עוד

Comments


סינון לפי נושאים
פוסטים אחרונים
bottom of page