אין אמת אחת
משפט שהוא חלק מפילוסופית החיים שלי. כן יש לי אחת כזאת. שלמה ומוכללת. מצאתם את הסתירה?
מעולה. זה חלק מהעניין...
אבל לא על זה אני רוצה לתת את הדעת עכשיו אלא על האמונה השלמה של כל אחד מאיתנו שהאמת שלו היא האחת.
וכדי למנוע מראש וויכוח חסר טעם אגיד שפירוש האמת של כל אחד היא תפיסת המציאות השלמה שלו.
והיא בהגדרה שונה מאדם לאדם.
ואז אנחנו מתחילים להילחם על האמת. בינינו לבין עצמנו כאשר לא מקבלים את מציאות חיינו ובינינו לבין אחרים כאשר לא מקבלים את האמת שלהם.
בשני המקרים זו מלחמה חסרת תוחלת.
השבוע שוב מצאתי את עצמי במלחמה כזאת. הפרטים לא משנים.
מה שמשנה הוא עומק השבר והמחירים הכבדים שאנחנו משלמים הן במישור הרגשי והן במישור הפיזי.
זה לא שווה את זה.
בין אם התוצאה היא לכאן או לכאן.
אין מנצח אמיתי במלחמה כזאת.
והאמת, אין מנצח אמיתי במלחמות בכלל.
זו הייתה תזכורת מכאיבה לפער בין התפיסות שהן ברמת התודעה, אלו שמהוות את מפת הדרכים שלנו, לבין החוויה הרגשית שמנהלת אותנו.
ותזכורת לקושי, לאתגר ולהכרח שיש בגישור בין השתיים.
בסוף, זו העבודה האמיתית. גיוס התודעה והרגש לאותה המשימה.
יחד כאחד.
זה המשא והמסע שכל אחד מאיתנו צריך לשאת ולעבור.
זה תהליך ההתפתחות והצמיחה שלנו.
חמלה כלפי עצמנו על השגיאות, על הכאב.
הוקרה כלפי עצמנו על האומץ להתנסות.
אמונה בעצמנו שנוכל לעמוד בכל אתגר.
ואופטימיות, תמיד אופטימיות שהשינוי עבורנו הוא אפשרי.
נכון, חטפתי אחת לפנים השבוע. וזה כאב. אבל אתם מכירים אותי.
להיות בכאב, לעבור דרכו ולצאת חזק יותר בצד השני.
כזה אני. זו דרכי. יחד כאחד.
ובנימה אופטימית זו...
