גם אלוהים צריך עזרה

חורף עכשיו. סוף סוף זכינו למספר ימים של גשם מבורך. הכל רחוץ, נקי ובוהק. הנוף סביב נח בסוג של שלווה סטואית, מואר ברכות. טיפות מים נוקשות, נאספות וזורמות ליעדן. רגע לפני תחילתו של מטח הגשם הבא…

טוב, צודקים, לא הכל באמת כל כך מושלם. זה נכון שיש לנו נזילת מים עקשנית על קיר השירותים, (לה ולי אגב יש חשבון ארוך ופתוח. בחיי שניסיתי להיות שם בשבילה, מכיל, מבין ומקשיב אבל היא ממשיכה לנהל תקשורת של פאסיב אגרסיב, קרה, שותקת ונוזלת שוב ושוב על אף כל מאמצי) ונכון שהקיץ עדיף אבל תודו שההוא בשמים עשה כאן עבודה לא רעה בסך הכל.

אומרים שבשביל ללמוד איך להצליח צריך להסתכל על הטובים ביותר, ללמוד מאלו שאנחנו מחשיבים כמודל להצלחה. להבין איך הם פועלים, במה זה שונה ממה שאנחנו עושים להסיק את המסקנות ולפעול בצורה טובה יותר, נכונה יותר.

חשבתי השבוע, בין הפוגות הגשם והברד, אז למה לא ללמוד ממנו.

"בראשית ברא אלוהים…" (בראשית ,א) מכירים נכון.

ואז זה ממשיך: "... ויאמר אלוהים יהי אור, ויהי אור. וירא אלוהים את האור כי-טוב ...".

כל כך מוכר ובכל זאת רק השבוע שמתי לב לשני דברים מעניינים הקשורים לדרך שבחר הוא להתנהל כאשר החליט (לא ברור מתי) לברוא סוף סוף עולם חדש.

הדבר הראשון קשור בתהליך עצמו. בשביל לברוא את העולם הוא לא נקש באצבע, השתמש במקדחה או ביקש מאשתו לסגור את הפינה.

הוא היה מוכרח להגיד את זה. כלומר להוציא את המחשבה לפועל על-ידי אמירה שהפכה למציאות פיזית חדשה. מכאן אגב נגזר הביטוי בארמית "אברא כאדברה" או הסלנג "אברה-קדברה" המוכר לכולנו.

עצרתם שנייה לחשוב למי הוא אמר את זה? הרי לא היה שם אף אחד שיקשיב, שישמע זולתו (האומנם?) גדול, ונפלא ואדיר ככל שיהיה הוא עדיין היה חייב לציית לחוק יקומי (גדול ממנו?) בכדי שהדברים יקרו בדיוק כפי שרצה אותם.

החוק היקומי הזה, הקונספט הזה, שבשביל שיקרה משהו, בשביל שנצליח, לא מספיק לחשוב עליו צריך גם להגיד בדיוק למה מתכוונים ולעשות פעולות רלוונטיות, ידוע בעולמות ההתפתחות האישית זה מכבר (או מאז היווצרות העולם אם תרצו). כוחה של המילה, חוק העשייה הכפולה וכדומה. ידוע, נכון ועובד!

הדבר השני קשור בהתנהלות שלו. הוא לא ידע אם בריאת האור או המאור תצליח או לא. לא הייתה לו וודאות מוקדמת שיקרה מה שרצה. "וירא את האור כי טוב..." כלומר בחן את התוצאה רק לאחר מעשה ורק אז פסק שיצא לו טוב. (פולני, לא יכל לפרגן באיזה מצוין?).

זאת אומרת שגם לאלוהים שהכל נהיה בדברו, שיודע הכל, שמחליט על הכל לא היה מושג אם זה יצליח לפני שפעל. הוא היה חייב קודם להחליט, במציאות של חוסר וודאות ולבצע (להגיד את זה) ורק אח"כ לבחון את התוצאות ולדעת האם הצליח או לא.

ואיך אנחנו מתנהלים?

מחפשים וודאות, בטחונות, אישרורים לפני שמעיזים לעשות צעד. לפני שמחליטים, לפני שפועלים.

רוצים לדעת, להיות בטוחים, עוד לפני שעשינו את הצעד הראשון, איך זה יראה בסוף והאם נצליח או לא.

כנסו לפרופורציה אנשים.

להוא למעלה לא היה מושג. הוא לא ידע ובכל זאת החליט לפעול, ולברוא את העולם.

אם הוא לא ידע אז אולי הגיע הזמן שגם אנחנו נרפה קצת ולא נתאמץ להיות טובים ממנו.

כי כשיוצרים משהו חדש, חדש באמת, זוגיות חדשה, קריירה חדשה, עסק חדש, לעולם לא נדע לפני שנפעל מה תהיה התוצאה הסופית. (זה חדש, לא היה דבר כזה עד עכשיו אז איך נדע?).

צריך לקחת נשימה, לאזור אומץ ולפעול, גם ואפילו אם אנחנו לא יודעים בוודאות מה תהיה התוצאה. לצעוק את זה חזק החוצה, לבקש עזרה מהיקום וללכת על זה בכל הכח. כלומר החלטות, פעולות ומעשים.

צריך לסמוך על היקום שאם נדייק ונגיד לו בקול גדול בדיוק את מה שאנחנו רוצים ממנו הוא יעזור. זכרו שהיקום והמציאות הם ניטראלית אבל מגיבים בעצמה על כל פעולה שאנחנו עושים.

שחררו, כי גם אלוהים הגדול היה צריך את העזרה של היקום.