גרעין של ידיעה
את עקרון תהליך ההתפתחות האישית אפשר לדמות לאופן שבו מתפתח וצומח עץ. כל עוד מדובר בשלב טרום הגדילה, בזרע, הרי שהעץ יכול להישאר כך, לנוח במצבו הסטטי גם למשך שנים. פוטנציאל גלום שלא הגיע עדיין לכדי מימוש. ממתין שיבשילו עבורו התנאים החיצוניים המתאימים לנביטה.
אך לאחר שהבשילו תנאי הסף, שהחל בנביטה, שלח יונקותיו לתוך הקרקע ופסיגיו אל השמים הרי שאינו יכול לעצור ולהמתין עוד, לחכות שמשהו טוב יקרה. יש לו את הברירה להיות רק באחד משני מצבים מוגדרים. צמיחה מתמדת או כמישה.
בתהליך ההתפתחות האישית ניתן למצוא מאפיינים רבים דומים. יכול אדם להישאר בתודעה נמוכה כל חייו ולהתנהל מבלי שמכיר את החוקים האוניברסליים הפועלים מאחורי הקלעים של הקיום. לחיות כפי שהורגל, בהמתנה פסיבית תוך תקווה שתתגלגל לפתחו ההזדמנות שתשנה את חייו ותביא אותו להצלחה בלתי תשוער. או לבחור לעשות משהוא בנידון, לשלוח יד ולהביא את ההזדמנויות לתוך חייו, לבחור באקטיביות ובהתפתחות.
לאחר שבחר להתחיל את תהליך הגדילה, התוודע לחוקים וצמח מרמה של חיים המונעים מתחושת הישרדות שמשמעותה התנהלות תחת אילוצים ללא שליטה מבלי שלוקח אחריות מלאה על חייו לרמה של ידיעה, שליטה והנהגה עצמית, כבר לא יוכל לחזור לאחור.
חזרה למצב של אי ידיעה הוא לא אפשרי עבורו. זו היא דרך חד סטרית שהכיוון בה הוא אחד. לכן כמו העץ הברירה העומדת בפניו מאפשרת רק בחירה בין שני מצבים של הוויית חיים. להמשיך ולהתמיד בתהליך ההתפתחות האישית כל חייו, לגדול ולצמוח או לחדול ממנו ולקמול.
אין צורך להיבהל מגודל המחויבות האישית והטוטליות שבבחירה בתהליך כזה ובאמת שאפשר להשמיע את צפירת ההרגעה שכן התהליך של גדילה והתפתחות תמידית הוא תהליך מהנה שמשמעותו הם חיים מאושרים יותר. ואושר אם תרצו, הוא כמו שריר שצריך לאמן בהתמדה בכדי לשמור על חוזקו וגמישותו. וחדר הכושר של האושר בהתאמה הוא תהליך ההתפתחות האישית.
והאמת, מה רע בעצם להמשיך ולעשות משהו כל החיים כל עוד זה דבר שמאוד נהנים ממנו, תהליך שמשפיע בצורה חיובית ומכרעת על החיים שלנו ועל חייהם של הסובבים אותנו. מסע שמוביל אותנו למימוש הפוטנציאל הטמון בנו ודרכו להצלחה?
הקושי האמתי כאן, בניגוד למה שחושבים אנשים תחילה, הוא לא המחירים שיש לשלם בדרך של התפתחות אישית אלא בעיה של תפישת חיים והתנהלות.
הורגלנו כל חיינו לבצע מאמצים קצרי טווח יחסית בכדי להגיע להישגים. למדנו לגייס כוחות ומצב תודעתי (State Of Mind) מתאים בכדי לטפס ולעלות אל המדרגה הבאה. מטפסים שלב ועוד שלב, מאמץ ומנוחה, מאמץ ומנוחה. בגרויות, צבא, אוניברסיטה, משפחה וקרירה. הולכים במסלול המקובל של הצלחה מודרנית.
מסלול של הצלחות מוחשיות, תוצאות מדידות ושינוי שהוא חיצוני בעולם הפיזי ולא בזה הפנימי. מסלול בו זוכים לרגעים קצרים, להבלחות של שמחה ועונג אותם נוהגים לבלבל בדרך כלל עם הוויית חיים של אושר.
עד… עד שנתקעים בתחושה מסוימת של ריקנות וחוסר תכליתיות. עד ששואלים את עצמנו האם זה הכל? האם זה הטוב ביותר שיש לחיים להציע עבורי? האם הגעתי למיצוי היכולות שלי ויותר טוב מזה לא יכול להיות? ומה באמת מפריע לי להתקדם ולקחת את מה שמגיע לי?
האמת, הרוב לא שואלים את עצמם שאלות כאלה. הרוב פשוט ימשיך להתנהל, לפעול ולזרום תחת אילוצי המציאות כל חייהם בחוסר מודעות או הדחקה. רק חלק קטן ישאלו את עצמם ומאלו שישאלו רק חלק קטן יגיד לעצמו שהוא ראוי ליותר מזה, להרבה יותר מזה (והחלק הזה אגב הוא אתם, אלו שקוראים את הפוסט). רק אחוז קטן יגיד לעצמו "בשום אופן לא" ויהיה מוכן גם לעשות משהו בנדון.
אל החלק הזה מכוונים הדברים. אל אלו שמוכנים לקחת אחריות על חייהם ולעשות את מה שנדרש בכדי להביא אותם אל השלב הבא.
והקושי כאמור נובע מהצורה שבה הורגלנו להגיע להישגים בחיינו ומערכת הציפיות לפי כך שאנו מפתחים כלפי תהליכי ההתפתחות.
קביעת מטרות קצרות או ארוכות טווח והתנהלות אפקטיבית בכדי להשיג אותן זה המתווה אליו הורגלנו במהלך השנים, כך חינכו אותנו. זו רמת הציפיות של אחרים מאיתנו וגם רמת הציפיות שלנו מעצמנו. ולכן גם במהלך תהליך ההתפתחות האישית הנטייה הראשונה היא להציב יעדים כאלו שיוציאו אותנו מאזור הנוחות, יביאו לפריצה תודעתית, להגדלת הערך והדימוי העצמי ולבסוף להישגים, לתוצאות שהן בקנה מידה שונות ממה שהורגלנו להשיג בעבר.
ניסיון רב ותצפיות על תהליכים מסוג זה (בדסציפלינות שהן אימוניות מעשיות ממוקדות ולא באלו העוסקות בטיפול עומק) מוכיח שמטרה אחת, אתגר אחד, ויהיה גדול ככל שיהיה כגון ריצת מרתון, טיפוס על הקלימנג'רו ואפילו טריאתלון איש ברזל לא מספיקים בכדי לעשות שינוי פנימי אמתי ובר קיימא. ברוב המקרים תהיה חזרה לאחר זמן לנקודת המוצא. להתנהלות הקודמת ולאימוץ הרגלים ישנים.
כאן אין זבנג וגמרנו. ובניגוד למה שהורגלנו לא נוכל להישאר על המדרגה הגבוהה אליה הגענו ולהניח שלא נרד חזרה מבלי לעשות מאמץ מתמשך. הדרך היחידה לשמר את הקיים היא להמשיך קדימה בדרך של התפתחות. עד מתי? בדיוק כמו העץ, לתמיד.
נדרשת ההבנה שעיקרו של תהליך התפתחות אישית הוא לא בהשגת יעדים וכיבוש מטרות, כאן אין מדרגות שצריך לטפס בדרך לכס המלכות. זהו תהליך ארוך ומתמשך של שינוי פנימי שתכליתו הוא הנאה מהיש ויצירת הוויית חיים של אושר. המטרות והיעדים הם אך תמרורים בדרך של עשייה בייעוד.
כן יש לוודא שממשיכים להתקיים התנאים האופטימליים עבורנו, שהגדילה הפנימית היא מכוונת (רצוי בעזרת מנטור), שהיא מגובה בפעולות ותוצאות, ושמדובר בתהליך שהוא מהנה. כי בניגוד לזרע שהתפתחותו וצמיחתו נתונים לגמרי לגחמותיו של הטבע, ההתפתחות שלנו והצמיחה שלנו תלויים רק בנו. הברירות תמיד קיימות שם עבורנו כאשר האתגר האמתי שלנו הוא בביצוע פרשנות חיובית, בקבלת החלטות וביצוע בחירות.
האושר הוא בכף ידינו.
