"הדרך מתגלה רק לאמיצים המוכנים לצעוד בה"
איפה הפוקוס שלך נמצא באמת, עכשיו?"
שאלתי עומד ליד הלוח הלבן בקליניקה.
"האם אתה שבוי בתוך הפחד מפני כל מה שעלול לקרות בעתיד או מתעסק במה שאתה יכול לעשות מחר?"
"הדרך מתגלה רק לאמיצים המוכנים לצעוד בה". הוספתי לכוונו. משפט שלי. מודה, עם קצת פאטוס.
יש רגע קסום בתהליך אימון שבו המתאמן מצליח לראות את עצמו בראי המציאות. הרגע הזה שאין לו לאן לברוח. השנייה שבה נופל לו האסימון. והוא מבין.
שמאחורי כל הסיפורים שהוא מספר גם לי אבל בעיקר לעצמו, יש אמת אחת.
שהיחידי שמפריע לו להתקדם זה הוא עצמו.
ברגע הזה ממש, מגיע המתאמן אל סף הדלת, אל סף ההחלטה וצריך לבחור. לעשות צעד אחד נוסף ולצאת החוצה, או לצעוד לאחור ולחזור אל חמימות ובטחון הבית. כי "רק אדם יכול להוציא את עצמו לחופשי" (גם שלי, נשבע לכם)
הדרך הנכונה (מושג ששווה פוסט משלו) לעולם לא תתגלה במלואה מתוך חיקה החם של הכורסא בקליניקה. אפשר לחלום, אפשר לתכנן, אפשר לנהל משאבים וסיכונים. לשבת, לדבר ולהוציא טונות של אוויר חם מהפה. רובנו אפילו נהנים מאוד מלעשות בדיוק את זה.
אבל כל זה לא משתווה ולו לטיפה אחת, לגרם אחד של זיעה קרה כאשר אנו מעזים לעשות את הצעד הראשון החוצה.
רק אז יורדת ההבנה והידיעה האמיתית לגבי מה נכון לנו ומה לא.
בכדי לבצע את המעבר הזה, את היציאה החוצה נדרש בראש ובראשונה הפוקוס. הפוקוס להתבונן אל השלב הבא. כמו אדם הסובל מפחד גבהים ומטפס על סולם. אל לו להסתכל למטה וגם לא למעלה, שומה עליו לראות רק את השלב הבא. רק את הצעד הבא והקטן קדימה, אם רוצה להמשיך ולטפס.
אבל מעבר לכך צריך גם אומץ.
האומץ הוא זה שעוזר לנו לעבור מאנרגיה של מנוחה, של "לדבר על" לאנרגיה של פעולה של "לעשות את". וכמו סוויטש, לעבור מצב.
(התראת חפירה – ככה זה כשהמאמן הוא גם מהנדס אלקטרוניקה. מותר ואפשר לדלג לפסקה הבאה)
בפיזיקה, אם רוצים במערכת לעבור מרמת אנרגיה נמוכה לגבוהה יותר צריך להכניס אנרגיה מבחוץ (וזה גם די הגיוני). כדי להרים אלקטרון לדוגמא מרמת אנרגיה נמוכה לרמת אנרגיה גבוהה יותר צריך לפגוע בו עם פוטון (שזה אור ולא מזרון 😊).
וזה נפלא איך שהפיזיקה ונפש האדם הם מקבילים, כי גם אנחנו צריכים מקור של אנרגיה ואור כדי לגייס את האומץ הנדרש. כדי להזיז את עצמנו מאנרגיה נמוכה של מנוחה לאנרגיה גבוהה של פעולה ולצאת החוצה לחופשי.
אנרגיה שמקורה בכוח שבפנים, בכור מאגר העוצמות שלנו, או אנרגיה מבחוץ שמקורה בבעיטה בתחת שנותנת לנו המציאות.
את הרגע הזה, רגע של התלבטות כנה, אני יודע לזהות מצוין אצל המתאמנים שלי. אני גם יודע מיד לזהות לאיזה צד של הדלת הם בחרו בסוף ללכת.
ושם אני רואה אותו, ברגע של היסוס, על סף החלטה.
"אתה זוכר באיזה משפט בחרת כדי להישאר בפוקוס?" אני שואל אותו.
"אתה מתכוון למשפט הכוח שלי? יכול להיות שזה יהיה לי מפחיד ואפילו לא נעים אבל אני סומך על עצמי שאסתדר ואצליח בגלל יכולת הארגון המעולה שלי".
"כן בדיוק לזה".
"כי המשפט הזה הוא בדיוק כמו השלב הבא בסולם. בכל פעם שאתה מרגיש שהנה אתה הולך ליפול בחזרה למטה, בכל פעם שהפוקוס עובר בחזרה אל הפחד, אתה יכול להיאחז בו ולטפס עוד שלב".
המבט שלו החל לזוז מהמודל המצויר על הלוח הלבן שלצידי, עד שפגש את המבט שלי. קופא לרגע.
הפור נפל.
חושבים שגם לכם תהליך אימון מדויק, מותאם, וממוקד תוצאות יכול לעזור?
צרו איתי קשר. מבטיח לעזור.
