החזרות
החוויה שלנו את העולם מתבססת ע"י קליטה של החזרים. פידבקים.
אנרגיה החוזרת אלינו מהסביבה ומתפרשת אצלנו (סובייקטיבית) כהגדרה של מהי הסביבה בה אנו חיים וממה היא מורכבת.
כאשר אין החזרים אנחנו נמצאים בחוסר ידיעה מוחלט. דמיינו את עצמכם לדוגמה בחושך מוחלט, מגששים באפלה עם הידיים שלוחות קדימה, מאבדים את תחושת המציאות עד שנתקלים במשהו מוחשי (חושי).
תפיסת המציאות שלנו מתהווה איפה על-ידי קליטת ההחזרים מהסביבה והפרשנות הסובייקטיבית שלהם. אנחנו מפרשים את האור הנראה המוחזר מעצמים סביבנו לכדי מרכיבי המציאות הפיזית, באותה המידה משתמשים בגלי קול, אנרגית חום, טעם, ריח ומישוש.
כל זה קורה ברובד הפיזי, הגלוי.
מה לגבי הרובד הפנימי הנסתר? איך מתהווה תפישת המציאות הרגשית שלנו ברבדים אלו?
לדוגמה כיצד מתגבשת האהבה המתקיימת במרחב שבין שני אנשים אוהבים, השנאה וכעס הקיימים במרחב שבין שני אנשים רבים. התסכול הקיים במרחב שבין אדם לבין המציאות שאינה עונה על ציפיותיו או עונג ושמחה המתקיימים במרחב הרגשי כאשר הדברים קורים בהתאם לציפיות.
תפישת המציאות הרגשית שלנו מתהווה בדיוק באותה הצורה. באמצעות החזרות.
המציאות הפנימית שלנו, האנרגיה הרגשית והחוויתית שבנו משתגרת מאיתנו החוצה ומוחזרת מהסביבה בין אם באופן מכוון ובין אם באופן בלתי מכוון.
האנרגיה הרגשית שלנו, ""מצב הרוח" והתודעה מתפזרים סביבנו בגלים כבר מעצם היותנו נוכחים בסביבה נתונה ומוחזרים כלפינו. נרצה או לא נרצה בזה.
אנחנו אוהבים, כועסים, שמחים, מתוסכלים ובאותה המידה מרגישים כאשר אחרים בתגובה, כועסים, שמחים אוהבים אותנו או מתוסכלים בגננו.
אנחנו קולטים את ההחזרים האלו מהסביבה ובעזרתם מעצבים את תפיסת המציאות הרגשית שלנו, בדיוק כמו במימד הפיזי.
רגש הוא תמיד תוצאה. כדי להרגיש חייבת להיות אינטראקציה עם הסביבה. לכן ללא סביבה לא ייתכן קיומו של רגש. זהו מעגל אין סופי של גירוי תגובה, של סיבה ותוצאה בין הרגש ובין הסביבה.
כאשר אנחנו מקרינים את האנרגיה הרגשית שלנו אל המרחב הבין אישי אנחנו משפיעים על הסביבה, על האנשים סביבנו. באותה המידה האנשים סביבנו מקרינים את האנרגיה הרגשית שלהם כלפינו ומשפיעים עלינו.
אנחנו עושים את זה במכוון (השלכה תודעתית) כאמצעי להתמודדות ועיבוד הרגשות המציפים אותנו או באופן בלתי מכוון כתוצאה מבורות, מחוסר מודעות או תשומת לב.
בכל מקרה מתהווה ומתגבשת עבורנו מציאות רגשית שהיא תוצאה של סך כל ההשפעות ההדדיות (סופרפוזיציה) בינינו ובין האנשים והסביבה.
ברגע שאנחנו מבינים את זה, אנחנו הופכים להיות מודעים לאחריות שיש לנו מבחינת אנרגית הרגש שאנחנו מפיצים.
כאשר אנחנו עצובים, כועסים או מדוכאים אנחנו "מזהמים" את הסביבה שלנו ומייצרים השפעה שלילית על הסביבה. לעומת זה כאשר אנחנו שמחים, אוהבים ומאושרים אנחנו "משרים" אנרגיה חיובית סביבנו.
לכאן או לכאן, בשני המקרים הסביבה לא בוחרת בזה אלא נאלצת באופן סביל להיות נתונה להשפעות אנרגית הרגש שלנו.
ולכן זו האחריות שלנו להיות מודעים להשפעה שאנחנו מייצרים על הסביבה ולפעול בהתאם.
תפיסת המציאות הרגשית היא תוצאה של ההחזרים שיוצרים הרגשות שלנו מהסביבה. הרגש הוא האנרגיה המשודרת מאיתנו החוצה, תפיסת המציאות הרגשית, החוויה, היא תוצאה של האנרגיה המוחזרת מהסביבה.
הדואליות של סביבה ורגש מגדירה שללא קיומו של הראשון לא ייתכן קיומו של השני.
עדיין, מה אנחנו מרגישים, סוג הרגש העולה בנו תלוי לגמרי בפרשנות שלנו לאירועים. ההבנה של תלות הרגש בסביבה והאחריות שלנו בעניין עוזרת לשלב רובד של מחשבה בין גירוי לתגובה ועוזרת לייצר את הפרשנות המתאימה והבניית הרגש הרצוי, המתאים והמקדם בהתאם לסיטואציה.
כאשר אני כועס אני משליך את הכעס שלי החוצה במטרה לשכך את הכעס, רק שבמקום ההקלה הצפויה אני חווה בתגובה את הכעס והתסכול של האחרים כלפי. כאשר אני מבין את זה אני יכול לבחור להפסיק לעשות את זה.
כאשר אני מקבל את האהבה וההכלה מהסביבה בתגובה לאלו שאני מפיץ סביבי אני יכול לבחור להמשיך לעשות בדיוק את זה.
זה קורה כאשר אני מבין איך זה עובד, כאשר אני ער להחזרות, לדרך בה נבנית המציאות הרגשית שלי ובוחר לקחת את האחריות. כאשר אני מבין שזה תלוי רק בי.