היכן היא נקודת ההתחלה שלי?
אנו נוטים לחשוב על עצמנו בצורה חיובית ולרוב משייכים לעצמנו תכונות טובות וערכים התורמים להגדלת הערך העצמי. בנוסף יש לנו בראש תמונה אופטימית של עצמנו והערכה לגבי המיקום המדויק שלנו על סרגל הטוב והרע.
רק שלמעשה מי שבאמת מגדירים מי אנחנו הן הפעולות שלנו והתוצאות שלנו בפועל ולא המחשבות שלנו לבדן. מעשינו הם הראי בו משתקפת דמותנו האמתית כלפי חוץ כביטוי לעולמנו הפנימי האמתי, נרצה או לא נרצה להודות בו.
לרוב אנחנו לא נותנים למציאות לבלבל אותנו ומסרבים לתת לפרשנות מסוג זה לשנות ולהאיר פנימה ומעדיפים להחזיק באותה התמונה האופטימית של עצמנו ולא בזו האמתית.
בכדי להשתנות אנו חייבים תחילה להבין בדיוק את נקודת המוצא שלנו, את מצבנו העכשווי. לאכן את עצמנו על מפת הפרדיגמות של חיינו ולתת למצפן הערכים להראות לנו את הכוון.
אנו צריכים לבחון היטב ובמבט בוחן את צורת ההתנהלות ואת התוצאות בכל תחומי חיינו על מנת להבין בדיוק היכן אנחנו נמצאים.
תכליתו של כל מסע היא ההגעה מנקודת מוצא לנקודת היעד. לשם כך חייבים להתקיים שלשה תנאים: הראשון הוא הכרה שלמה וברורה של נקודת ההתחלה. השני הוא הגדרה מדויקת של נקודת היעד והשלישי הוא התווית המסלול שהוא הטוב ביותר עבורנו ביניהן.
וכמו במסע אנו חייבים להשתמש במפה. מעבר לסימון השלשה עליה, בהגיענו לנקודת ההתחלה, יש למצוא את הצפון ולהצפין אותה תחילה. אחר כך לוודא, על ידי כך שאנו בוחנים את פני המציאות סביבנו בקפידה, שאנו נמצאים אכן בנקודת ההתחלה שלנו לפני שצועדים את הצעד הראשון בכוון המטרה.
אם נכשל בכך הרי שאיבדנו את הסיכוי להגיע אל הייעד עוד לפני שהתחלנו לנוע בדרך. מעבר לכך אנו עלולים למצוא את עצמנו תוך זמן קצר מבורברים ומבולבלים בצורה כזו שאפילו חזרה על עקבותינו היא בלתי אפשרית, וכל שנותר לנו לעשות הוא לשבת בצד השביל ולחכות לעזרה ולפינוי.
ההתנהלות בחיים שלנו היא מאוד דומה ולא בכדי השימוש בדמוי של מסע, בכדי לתאר את מאפיניה, הפך לשגור. כאנשים המורגלים בשימת דגש על התוצאות וההישגים ולא על התהליך עצמו אנו נוטים להתייחס רק אל מאפיני המסע החיצוניים קרי המשאבים הנדרשים, הסיכונים שבדרך, הפעולות הנחוצות, היעדים ויעדי הביניים ולבסוף התנובות והתמורות שאנו מקבלים.
כך אנו מחמיצים לעתים את המסע הפנימי שמתנהל במקביל. בראש ובראשונה לא מקדישים מספיק זמן כאמור בכדי לבחון את התוצאות שלנו עד כה, נשלטים על ידי דמוי עצמי שאינו מדויק ומתקשים למפות את נקודת ההתחלה בצורה ברורה וכנה. שנית, לא מתעכבים בכדי להגדיר את השינוי הפנימי הרצוי כזה שיביא בהכרח לתוצאות אחרות, שונות וטובות יותר. שלישית, לא מסמנים את מתווה התהליך הרצוי, כזה שייצר את השינוי, יתן את הכלים ויהפוך אותו לקבוע ויציב ובר קיימא.
הפועל היוצא של חוסר הסנכרון בין המסע הפנימי לבין זה החיצוני הוא שאנו ממשיכים להשיג בדיוק את אותן התוצאות שוב ושוב למרות הציפייה ההולכת וגוברת לשינוי ולמרות העשייה שיכולה להיות לפעמים מאוד משמעותית עבורנו. הפער בין הציפיות לתוצאות הולך וגדל ואיתו גם גדלה תחושת התסכול והאכזבה מעצמנו.
זהו מעגל המזין את עצמו והתחושות שהן הפועל היוצא מהתנהלות שכזו רק הולכות ומתעצמות עם הזמן.
עם זאת, את הרצף הזה כן ניתן לשבור ולהטות את סיבוב הגלגל כך שיפעל לטובתנו. הדבר דורש את האומץ להסתכל פנימה בכנות ולראות בדיוק היכן אנו נמצאים, לקבל החלטה ולהתחייב כלפי השינוי הפנימי שאנו רוצים לבצע מתוך הבנה שבכדי להשיג תוצאות שונות בחיינו אנו צריכים להתחיל ולפעול בצורה שונה.
