top of page

פוסט נבחר

התנגדות רצויה


משמעותו של שינוי הוא יציאה מאזור הנוחות. משמעותה של יציאה מאזור הנוחות לפעמים היא התמודדות עם התנגדויות. קודם כל התנגדות פנימית כזו שמפצירה בנו לחזור לאחור אל המקום הנוח והרגוע. מעין קול פנימי שמנדנד בעקשנות "משוגע, בשביל מה אתה צריך את כל זה". לא מרפה, לא עוזב ודורש תשומת לב תמידית.

בנוסף קיימת ההתנגדות שאנו חשים מהסביבה הקרובה לפעולות החדשות שאנו מבצעים, לשינוי שחל בנו. התנגדות שמגיעה כביקורת מרפה, כדאגה כנה, ככעס, כפחד, ואף באה לידי ביטוי כתחושת ריחוק ואף כהתנתקות של אנשים קרובים. כך שלמעשה אנחנו חווים קושי כפול, גם פנימי וגם חיצוני, בדרך למימוש השינוי לו אנו מייחלים.

ההתנגדות היא זו שמפריעה לנו לזוז קדימה, היא זו שמאלצת אותנו להשקיע מאמץ, כוחות ואנרגיות בדרך אל המטרה.

אם כך לא היה פשוט יותר אם היינו יכולים להימנע מההתנגדות? להסיר אותה בדרך כל שהיא, או לפחות להקטין אותה למינימום?

אז זהו שלא. והאמת, גם לא כדאי לנו.

אם אנו חשים בהתנגדות הרי שעלינו על משהו אמתי, בעל משמעות. וככל שההתנגדות גדולה יותר כך גם חשיבות העניין עבורנו גדלה.

ההתנגדות משמעה אם כך שבאמת אכפת לנו וגם שלסביבה אכפת ממה שאנחנו עושים. מהצורה בה אנחנו מתנהלים ומדברים. אם לא היה אכפת לנו, אם היינו חשים באדישות פנימית וחיצונית, הרי שגם השינוי אם היה קורה לא היה בעל משמעות אמתית עבורנו והפעולות שעשינו היו הופכות למעשה לפעולות סרק. בכל אופן כאלו שלא מקדמות אותנו אל עבר השינוי שרצינו.

אם נסגור את כל הקצוות הרי שהתנגדות = תשומת לב = אכפתיות = פוטנציאל גדול לשינוי פנימי וחיצוני כאחד.

כלומר ההתנגדות מהווה עבורנו סמן (אינדיקטור) שאנחנו הולכים בדרך הנכונה, שההליכה שלנו היא בעלת משמעות אמתית וכך הסיכוי שלנו להשיג את השינוי שרצינו עולה גם הוא. משתמע מכך איפה שחווית ההתנגדות היא רצויה. רצויה מאוד ולמעשה גם מהווה תנאי עבורנו להצלחה.

בכל זאת אנשים מנסים להקטין את ההתנגדות ובכך מורידים את הסיכוי שלהם להצליח ולייצר שינוי משמעותי. במקום להשקיע מאמץ בהתגברות על הקושי, על ההתנגדות, מושקעת אנרגיה רבה דווקא בניסיון למזער את ההתנגדות. לעתים עד כדי כך שמורידים את רמת הציפיות. והיעד, אם הושג, מורגש ונתפש כחסר ערך אמתי.

הזמן להעלות את התודעה בעניין הגיע ואתו שני דברים שכדאי לזכור לגבי התנגדות והחשיבות שלה עבורנו, שניהם אגב מעוגנים היטב גם בחוקי הפיזיקה.

הראשון הוא שההתנגדות שאנו חשים ברגע הראשון בו התחלנו לפעול תמיד תהיה גדולה מההתנגדות האמתית שנרגיש לאחר שהתחלנו כבר לזוז קדימה. כשאנחנו בעשייה מה שנחשב בעינינו כמחסום בעבר, הופך לאתגר פתיר, לדבר שאנחנו פשוט עושים בצורה הטבעית ביותר. החוויה האישית היא שההתנגדות קטנה משמעותית למרות שתכלס המציאות סביבנו נשארת קבועה. תחושת ההתנגדות מקורה בפרשנות שלנו לאירועים וזו ניתנת לשינוי תמיד.

השני הוא, שאם נשמור על מטען רגשי חיובי גבוה ועל אנרגיה גבוהה של עשייה ההתגברות על ההתנגדות תביא לתוצאות משמעותיות יותר. נספיק יותר, נבצע יותר, נרגיש מסופקים יותר ומאושרים יותר.

יש מי שמתנגד?

קרא עוד

Comments


סינון לפי נושאים
פוסטים אחרונים
bottom of page