לשאול את השאלות הנכונות
חרא של מזג אוויר. הרוחות המזרחיות הללו עם היובש באוויר לא עושות לי חשק לקום בבוקר לאימון, השעון מאידך עסוק בשלו עם מעט מאוד אמפתיה למצב, לאווירה ולאנרגיות הנמוכות. מצפצף באדישות תרתי משמע. לקום או לא. לצאת או לא ואיך זה שבדיוק עכשיו העייפות מורגשת והשמיכה נדמה חמה ומזמינה מאי פעם. נשמע מוכר? ומה הם אחוזי ההצלחה שלכם? מי מנצח השעון או השמיכה? הנטייה הראשונה כאשר אנו נתקלים בקושי בביצוע של מטלה מסוימת עליה התחייבנו לעצמנו (או לאחרים) היא לשאול את עצמנו אם בא לי או לא, אם מתחשק לי או לא, אם אני רוצה או לא... וכבר נדחפים כל התירוצים השחוקים לטור עורפי ומלמדים את משנתם בקול טרחני והרצון לקום ולעשות יורד לשפל חדש. מה שמנחה בשלב הזה את התשובה ואת התוצאה הוא בעיקר הרגש העכשווי המותנה מעצם הסיטואציה בה אנחנו נמצאים וזכרון חוויה ממצב דומה לזה בעבר. כאשר התוצאה היא וויתור או אי עשייה, מגיעה תוך זמן קצר תחושת אשמה, תסכול ואכזבה מעצמנו. מה שמשאיר אותנו באנרגיות נמוכות וחוויה שלילית אותה ניקח איתנו לשארית היום וגם לעתיד.
כאשר המסר הוא ששוב לא עמדנו ביעדים שהבטחנו לעצמנו ובקיצור שוב יצאנו פארשים. כמובן שהערך העצמי מיד חוטף זאפטה לפנים והוויית האושר נפגעת גם היא. בעסה. איך עושים שינוי? צריך פשוט להחליף את השאלות.
השאלות הנכונות, החליפיות, המקדמות, שאנו יכולים לשאול את עצמנו במקרים האלו הן : "למה אני רוצה לעשות את מה שאני אמור לעשות?" ו "כמה זה חשוב לי?" העיסוק בשאלות האלו מפנה את תשומת הלב ומזכיר לנו את ה"למה" וה"מה". זכרון זה מעורר רגש חיובי חזק יותר הדוחף אותנו מיד לפעולה. שאלות אלו מחזירות את הקול הגדול שלנו לשליטה על המחשבות והרגש, ומעלות את תחושת המסוגלות. התוצאה היא שנוצר דרייב, הערך העצמי גדל, תחושת הפוטנציאל והוויית האושר הנגזרת מכך גדלים גם הם.
ואנחנו זזים. במידה והאמור לא קורה ופתע אנו מוצאים את עצמינו מכורבלים כשכבר ממש מאוחר וצריך להוציא את הילדים לבי"ס עוד חמש דקות, זה אומר שה"למה" שלנו לא מספיק חזק. יש להסתכל עמוק פנימה ולחדד את ה"למה". לדייק אותו בכנות מלאה עם עצמנו כך שמחשבה עליו תעורר רגש חיובי חזק, כזה שמרגישים בבטן, כזה שמעלה חיוך גדול ותחושה ממש טובה. כאן לא ניתן לרמות. האינדיקציה היא פשוטה, או שזה קורה או שלא. אם ה"מה" הוא הבעיה כלומר סוג הפעולה או דרך הביצוע, אפשר ורצוי פשוט להחליף אותו במודל פרקטי אחר, בדפ"א אחרת ולזכור שזהו תהליך של ניסוי וטעייה. לפעמים עובד ולפעמים לא. הדרך לגלות שדרך הפעולה שבחרנו היא המתאימה ביותר היא פשוט לבדוק אם שורה תחתונה אנחנו נהנים מזה או לא. לעתים, בעיצומו של הקונפליקט, אנו ממשיכים לבהות באפלולית הבוקר דקות ארוכות והבטן מתהפכת, אנו מתקשים להעלות במחשבותינו ולהיזכר למה אנחנו עושים את זה בכלל (זה הלוא טירוף) אנחנו שוכחים לרגע את ה"למה" שלנו. בתוך הסיטואציה של הקושי זוהי רק השיטה שלנו לחמוק מאחריות, זהו הטריק של הקולות הקטנים בראש במטרה להכשיל אותנו.
בכדי להתגבר על הסניליות הזמנית הזו מומלץ להעלות את הדברים על הכתב ולמסמר אותם על הקיר בצורה גלויה כך שנוכל לרענן את זיכרוננו מעת לעת. (תמונת רקע או משפט מחץ על מסך הסמארטפון שלנו בהחלט יכולים לעשות את העבודה) ובינתיים, רוח או לא רוח, קם כמו גדול. ה"למה" שלי חזק ומאיר. שני רק לשמש השולחת קרניים חיוורות מבעד לווילון הכחול. לוקח אוויר, אני בחוץ. מעניין מי ישיג, איילת השחר או אני.
