מבחן הבולשיט
לא לבעלי לב חלש...
בסוף, אחרי שבילינו מספיק זמן בחשיבה על למה, מה ואיך אנחנו רוצים לעשות את הדברים, מגיע הרגע של ההחלטה.
עושה או לא עושה?
מתחייב או לא מתחייב?
לוקח אחריות או לא?
וזה אנשים יקרים, הצעד הכי קשה בכל תהליך ובדרך לכל מטרה.
זה נקרא "מבחן הבולשיט".
"שים את הכסף איפה שהפה שלך נמצא", שזה תרגום קצת מאולץ לאמירה "Put your money where your mouth is".
או במילים אחרות - הפוך את הדיבור למעשה ואת החלום למציאות.
זוהי נקודת המפגש עם הפחד העמוק. עם שאלת הערך העצמי. האם אני מספיק טוב? האם אני ראוי? האם אני מסוגל?
הרבה יותר נעים ונחמד להתעסק ב"אוננות מחשבתית". וסליחה על הבוטות.
לחלום בהקיץ על ההצלחה העתידית שלנו, לדמיין איך זה יהיה, את המצבים והתחושות, לעוף על עצמנו. כי על תת המודע שלנו קל מאוד לעבוד.
הוא לא מכיר זמנים ומגיב רגשית והורמונלית לדמיון המופלג שלנו כאילו חווה את ההצלחה כאן ועכשיו.
מדברים ומדמיינים את ההצלחה שלנו ושותים לשכרה את קוקטיל ההרומונים. דופומין, אנדורפין, אוקסיטוצין, סרוטונין... חצי אורגזמה.
ברמת התוצאות מצד שני. עדיין לא קורה כלום בחיים שלנו.
בשביל שיקרה משהו אנחנו צריכים לעבור את סף ההחלטה.
להתחייב.
כלפי עצמנו קודם כל.
ואנחנו יודעים.
ששם, מאחורי נקודת ההחלטה נמצא המקום הלא נוח.
המקום שבו צריך להתפכח.
שם אי אפשר להסתובב מסטולים מהורמונים.
שם צריך לעבוד.
שם צריך להשקיע, להתמיד ולשאת בעול – To Endure.
לעשות את כל מה שנדרש.
מבחן הבולשיט הוא המבחן שרבים מאיתנו נכשלים בו.
נכון. להחזיק בראש תמונה חזקה של ההצלחה שלנו, של ה "למה" וליצור תע"מ לחיים (תמונת עתיד מיטבית) זה צעד הכרחי בדרך להצלחה אבל הוא בוודאי לא היחיד.
כדי לעשות את הצעד אל מעבר לנקודת ההחלטה, צריך לפתח עוגן פנימי ותחושת מסוגלות. צריך לפתח מיומנות של התנהלות בנוכחות הפחד שלנו. צריך לפתח חוסן מנטלי כדי להתמודד עם הכישלונות. ותמיד יש כישלונות בדרך.
מבחן הבולשיט הוא המבחן שרבים מאיתנו נכשלים בו. אלא אם אנחנו בוחרים לקחת עזרה.
וזה בדיוק מה שתהליך אימוני יכול לעשות בשבילכם.
קשה לראות סביבי אנשים שמתנפצים אל תקרת הזכוכית שלהם בדרך להגשמת החלומות שלהם והתשוקות שלהם. שנכשלים במבחן החשוב מכל.
שמגיעים לנקודת ההחלטה – ואז נסוגים.
אני יכול לעזור, את זה אני עושה הכי טוב – דברו איתי.
