מה הוא מספר לי כשהוא אומר לי?
הוא ישב מולי בקליניקה נבוך.
"אל תראה אותי ככה מדבר מולך, זה לא ככה עם אחרים"
"איך זה ככה?" אני שואל אותו.
"אתה יודע, מצליח להגיד את מה שאני חושב"
"כי מה קורה כשאתה מול אחרים?"
"המילים פשוט לא יוצאות, נתקעות לי" הוא מוסיף "אני ממש מרגיש את הלחץ את המחנק בגרון"
"זה קורה לי במיוחד כשמבטלים את מה שאני אומר" ומדגים תנועת ביטול עם יד ימין.
"כשמתפרצים באגרסיביות לתוך הדברים שלי ואומרים לי שאני לא יודע כלום...".
נשמע לכם מוכר?
גם לכם יש לפעמים את התחושה שמבטלים אותכם, שלא רואים אותכם, שלאדם שמדבר איתכם יש הרבה דברים מאוד חשובים להגיד – עליו.
שלא לדבר על המקרים שבהם אתם חוטפים קיתונות של תלונות, קבין של שיפוטיות, וסאות של האשמות. כי הרי ידוע ש"אנשים מתמחים בלחיות את חייהם של אחרים במקומם".
אז אם אתם חווים לפעמים בדיוק את זה, יש לי טיפ קטן בשבילכם.
מצבים דומים אני ממליץ למתאמנים שלי לשאול את עצמם את השאלה: "מה הוא בעצם מספר לי על עצמו כשהוא אומר לי?
אנשים, כשהם מדברים עלינו, תמיד יעידו רק על עצמם. הרי אני הוא אני, ואני נשאר אני, וזה שפלוני אומר משהו עלי לא הופך אותי לכזה.
זה רק מעיד עליו שהוא...אז מה הוא מספר לי על עצמו בעצם כשהוא בוחר להעליב אותי? להתעלם ממני? לבטל אותי?
מאיזה מקום הוא מדבר? מקום של חוסר בטחון, של ערך עצמי נמוך, של תחרותיות, של פחד, של כאב?
זו שאלה מעולה כי יש בה שני יתרונות:
אני מסוגל להפנות את תשומת הלב שלי מעצמי אליו בתוך הסיטואציה כשהוא מדבר אלי. לייצר הרחקה שמאפשרת בחינה וקבלת החלטה מושכלת, כזו שהיא פחות אוטומטית ולא נובעת רק מאמוציות.
אני מבין אותו טוב יותר ויכול לנתב את השיחה אל הכאב שלו בעזרת שאלות. בכך להפוך את תחושת האיום שאני מרגיש לתחושת חמלה כלפיו.
הייתרון העצום עבורנו הוא שלאורך זמן אם נתמיד ונשאל את השאלה הזו נוכל לפתח מבט חדש שיאפשר לנו לראות את הדברים שמאחורי הדברים, לא רק את הפשט אלא גם את הדרש בכל סיטואציה ובכך להכניס שליטה, בטחון, שקט ואיזון לחיים.
ואיזה טיפוס אתם? הצועקים או אלה שצועקים עליהם?
ואיפה זה פוגש אותכם?
