מי יסלח לאלוהים?
איזה מין שאלה זאת אתם רוצים לדעת, הרי אלוהים הוא מעל לכל. והסליחה זה החלק שלנו בעסקה הזו שנקראת חיים. הוא נתן לנו את החיים אחרי הכל, והוא זה שצריך לסלוח לנו, לא אנחנו לו. אנחנו חייבים לו, הוא לא חייב לנו דבר.
אבל סליחה היא מילה גדולה. ומתנה יקרת ערך. וכאנשים מודעים שווה להבין, לפני שאנחנו רצים לפזר סליחות, מה אנחנו עושים ולמה.
ערב יום כיפור. מחשבות על סליחה, על כפרה (איך לא). ואיפה זה פוגש אותי.
במנגנון הסליחה בהסתכלות פשטנית, יש את הצד "החוטא" שמבקש את הסליחה ויש את הצד שמעניק את הסליחה, הצד הסולח. ושני הצדדים הם נושאי תפקיד בריקוד הזה שנקרא סליחה. אפילו אם הצד שאמור לסלוח בוחר להישאר פסיבי ושותק.
אז הנה לכם שאלה למחשבה.
האם כדי שלסליחה תהיה משמעות, כדי שהיא תקרה, צריך בכלל את הצד השני או שמספיקה הכוונה השלמה של מבקש הסליחה? זאת אומרת שזה מספיק שאני מבקש ומתכוון לכך. וזה שהצד השני סולח או לא זה לא רלוונטי, זה לא באמת משנה.
האומנם?
אם אני מבקש סליחה והצד השני מתעלם או חמור מכך, לא מוכן לסלוח, איפה זה שם אותי?
זה נכון. בקשת סליחה אמיתית מגיעה ממקום של הבנת המשמעות העמוקה והרחבה של המעשה, מלווה בחרטה כנה, שמבוטאת בלקיחת אחריות אישית. משמעות האחריות האישית היא שאני מודה שיש לי צד ואשמה בעניין, שאני מוכן לשאת בתוצאות ולשלם את מחיר-הסליחה.
רגע אחד. האם לסליחה תמיד צריך להיות מחיר או שאפשר לקבל אותה גם חני-חינם? או שאולי היא חייבת להינתן בחינם?
בכל מקרה, בריקוד הסליחה יש את הציפייה שלנו שהצד השני אכן יסלח לנו בסופו של דבר. כלומר יוותר לנו, לא ידרוש מאיתנו לשאת בעונש, בתוצאות המעשה, או שלפחות ינקוב במחיר ברור. מחיר-הסליחה.
מהצד השני, לסלוח לאדם שמבקש את סליחתי משמעו להסכים לנקות אותו מאשמה לאחר שמבקש את הסליחה או משלם את מחיר-הסליחה, ובכך להשלים עם העוול שנעשה לי, ולקבל את זה שכאשר אני סולח לו, לא נגרע דבר מהערך העצמי שלי. לא נגרע דבר ממני.
יתרה מכך, במישור הרוחני כאשר אני סולח לאדם אחר, אני בעצם לוקח על עצמי את האחריות האישית לתקן את העוול, את הפגיעה שנעשתה לי בעצמי. כי מישהו חייב לשלם את המחיר לא? אם לא הוא אז אני.
אז כשאני מבקש סליחה מעצמי, מהמקום, או מאלוהים והצד השני לא עונה, או לא סולח, או לא נוקב במחיר-הסליחה, האם אני באמת יכול להתנקות מאשמה או שאני נשאר זה שחייב לקחת אחריות על מעשי, לשאת בתוצאות כי הצד השני לא סלח לי ולא וויתר לי?
אם זה נכון אז מי מגדיר את העונש? מי הוא המעניש?
האם כאשר אין מי שיסלח לי, אני הוא זה שצריך להעניש את עצמי, ובכך לגבות את מחיר-הסליחה מעצמי, תמיד?
ואלוהים, האם ריקוד הסליחה חל גם עליו?
וכשהוא (היא) פוגע בי, האם אני צריך לסלוח לו? חינם?
אמרתי כבר שסליחה היא מילה גדולה.
המסקנה היא שזה מבוך שכל אחד צריך למצוא בו את הדרך שלו. וחובה עלינו כאנשים מודעים לדעת למה ואיך אנחנו מקבלים את ההחלטות שמקבלים ולמה פועלים כפי שאנחנו פועלים, אם אנחנו רוצים להחזיר את תחושת השליטה, הסדר והשקט לחיים שלנו.
נותן אותה בחינם? תמיד? לכולם? כולל לעצמי או שגובה מחירים?מוכל לשלם תמורתה מחירים ומעניש את עצמי לפעמים? ועל מה?אני צריך שהצד השני יסלח לי, או שפשוט מתנקה באלגנטיות מאחריות ואשמה?
אז איך נראה ריקוד הסליחה שלכם?
מה המסלול שלכם במבוך?
איפה זה פוגש אותכם?
