top of page

פוסט נבחר

על אוטומט


התרגלנו לחשוב שאוטומט זה הכי טוב ויסלחו לי בעלי הרגל הכבדה על הגז. אנחנו רוצים שהדברים יקרו מעצמם במינימום התערבות שלנו. אין לנו מושג והאמת זה גם לא מעניין אותנו במיוחד מה קורה מתחת למכסה המנוע העיקר שיסע. המעט שאנו מוכנים לסבול זה התדלוק השבועי ואם באמת נעשה בלתי נסבל אז גם לקחת אותו לשטיפה פעם ב...

זה נכון לגבי מכוניות, וזה נכון לגבי כל תחום אחר בחיים שלנו בעצם. קרירה, זוגיות, מערכות היחסים שלנו וגם עם עצמנו.

מעלים אפליקציה חדשה ולומדים להשתמש בה תוך כדי תהליך ללא צורך במדריך למשתמש. חווית המשתמש היא בראש מעיני המפתחים ומה שלא מספיק קל, מובן ופשוט לא מצליח כי כבר אין לנו את הסבלנות ללחוץ על יותר משלשה מקשים בכדי לקבל את מה שאנחנו רוצים. הציפייה שלנו (גם שלא במודע) היא שהמערכת תלמד אותנו ותגיב באופן אוטומטי לכל גחמה וכוונה שלנו וכל זאת בהינף אצבע או מחווה פשוטים.

התחושה היא שהקצב שבו הדברים משתנים סביבנו פשוט לא מאפשר ירידה לעומק הדברים. החיים מלמדים אותנו לסמוך על האוטומט ולהיות "משתמשים" וזה חודר ומעמיק כאמור, ואנו הופכים להיות סוג של "משתמשים" בכל תחום ותחום בחיינו.

החיים לימדו אותנו להגיב בצורה אוטומטית על גירויים שונים סביבנו. אנחנו קוראים לזה "אופי" הקשור קשר הדוק להגדרת ה"אני". יש שם הנחת יסוד שהדברים הם קבועים, כלומר הסיטואציות הן מספיק זהות בכדי שתגובה אוטומטית בהחלט יכולה להספיק ולהביא את התוצאות הרצויות.

ההגיון בהתנהגות כזו הוא ברור. ככל שאתן לדברים רבים יותר להתבצע על אוטומט בחיים שלי כך תישאר לי פניות גדולה יותר, זמן רב יותר להתעסק במה שבאמת חשוב לי, בדברים הדורשים את הריכוז ותשומת הלב שלי.

בדיוק כמו בוויז. המטרה היא להגיע מנקודה א' לנקודה ב' בזמן הקצר ביותר וזה ממש לא מעניין אותנו כמה תהליכים אוטומטים נעשים ברקע בכדי לאפשר לזה לקרות.

הבסיס כמעט לכל בעיה וקושי שאנו נתקלים בו בחיים הוא הנחת יסוד שגויה. היכן שהוא לאורך הדרך מישהו הניח שדבר מה אמור לקרות בצורה מסוימת אבל זה לא קרה. התוצאה היא תסכול גדול, כעס, ביקורת, אכזבה ושאר רגשות שלילים המגיעים אתם.

כך גם הנחת היסוד שהדברים סביבנו מתנהלים בצורה קבועה פחות או יותר ולכן מאפשרים לנו להגיב על פי התניה קבועה, הרגל ואופי היא שגויה והתוצאה גם כאן היא לעתים תחושת סבל רב.

גירוי המוביל לתוצאה על סמך פעולה אוטומטית יוביל בסופו של דבר לירידה בתחושה ובהוית האושר שלנו.

אנו מקימים עסק חדש לדוגמה. לומדים את השוק, את ההזדמנויות, את הלקוחות ואת התחרות. בונים את המוצר ומגדירים מודל רווחי.

עוברות כמה שנים, אנחנו עסוקים בביצוע אפקטיבי, בלעשות את המיטב ולהביא ערך עבור הלקוחות שלנו תחת אותן הנחות יסוד שגיבשנו לפני שנים, אלו שנתנו לעסק את "האופי" שלו. אבל משהו מתחיל להשתבש עם הזמן ואם לא נרים לרגע את הראש ונתעדכן במצב השוק, רווחיות הביצוע, רצון וצרכי הלקוחות באופן שוטף, נסתכן באיבוד העסק או הפרנסה.

במקרה של עסקים או קרירה הדברים מאוד ברורים וההתנהלות הרצויה היא טריויאלית. אבל מה קורה בתוך מערכות היחסים שלנו?

אנחנו מכירים את בן הזוג שלנו, בתחילה משקיעים שעות רבות בהתוודעות ומגבשים את הנחות היסוד שלנו בדבר הצרכים, הרצונות, התשוקות והחלומות שלו. פועלים תוך מתן תשומת לב רבה בתוך מערכת היחסים בכדי להגיע לתוצאות ולהפוך אותה למוצלחת וארוכת טווח.

עוברות כמה שנים, המציאות משתנה סביבנו, בן הזוג משתנה אבל אנחנו ממשיכים להחזיק באותן הנחות יסוד המבוססות על הלמידה בעבר. להגיב באותה הצורה על גירויים ופועלים בתוך מערכת היחסים על אוטומט כי פשוט אין לנו פניות להתעסק עם כל זה, תשומת הלב שלנו מכוונת לדברים החשובים באמת(!).

היחסים מתחילים להתערער, אנו נאחזים בעמדות שלנו ושום דבר שכתוב בעיתון גלובס או בירחוני האנליסטים יכול לתת לנו רמז לגבי הפתרון. אנו חשים שהמצב הולך ומדרדר ולא יודעים מה לעשות בנדון. (האמור נכון אגב גם לגבי מערכת היחסים שלנו עם עצמנו).

הקונפליקט, הסתירה היא ברורה. מצד אחד חיים המלמדים אותנו, הדוחפים אותנו לפתח הרגלים, אופי והגדרה עצמית המבוססים כמה שניתן על תגובות אוטומטיות בכדי שנוכל להתקדם ולהתפתח ביעילות. אוטומט המבוסס על הנחת יסוד שהדברים ימשיכו לקרות בעתיד בדיוק כפי שקרו בעבר.

ומצד שני הידיעה שהדברים והמציאות סביבנו כן משתנים כל הזמן. ההבנה שלפי כך ההתנהלות האוטומטית הזו לא תביא לתוצאות רצויות לאורך זמן. שהיא בדיוק בסיס הכשל בתחומים רבים והסיבה להתפתחות תחושת חוסר שביעות רצון, תסכול וסבל.

הפתרון הוא כפירה בהנחות היסוד כגון: את זה אנחנו כבר יודעים ואף אחד לא יכול לחדש לנו בעניין. ביטול מנגנוני התגובה האוטומטית, הגדלת התודעה והבנה שההתנהלות המקדמת היא זו שמתחילה בגירוי עוברת דרך בחירה מודעת, קבלת החלטה, ביצוע וקבלת תוצאה רצויה.

נכון זה לא פשוט כי מדובר בשינוי הרגלים, אופי, שינוי תפישת ה"אני" וזה יכול להיות מפחיד במיוחד אם אנחנו לא בטוחים בחליפות המוצעות.

לא פשוט אבל בהחלט אפשרי! כמובן אם רק נחליט להעז, להרים את מכסה המנוע, לבדוק ולהוסיף את השמן כשנדלקת הנורית האדומה במקום להזניח ולמצוא את עצמנו מחכים באישון לילה לחילוץ על כביש שש.

קרא עוד

Comments


סינון לפי נושאים
פוסטים אחרונים
bottom of page