על קרח דק
ההתנהלות הנכונה היא לשמור תמיד את הריכוז, את המחשבה ברגע הנוכחי, במה שקורה עכשיו. לא להצטער ולדוש בעבר ובטח שלא לדאוג לגבי העתיד (את העתיד יש לתכנן ולעצב) אנו קוראים לזה להיות בכאן ועכשיו.
לדאוג שהמחשבות שלנו יהיו בדיוק במקום שהגוף שלנו נמצא בו ויעסקו במה שקורה איתנו וסביבנו ולא בדברים אחרים
מדוע?
מפני שבצורה כזו נוכל להפיק את המיטב ואת מרב התוצאות ממה שאנחנו בוחרים לעשות. אם כבר בחרנו להשקיע את הזמן ולעשות הרי שכדאי שההשקעה תשתלם.
קל להגיד, לא פשוט לבצע. ובאמת במסגרת ההתנהלות היום יומית כאשר אנו קופצים מדבר לדבר במהירות מסחררת להיות בכאן ועכשיו זה אתגר רציני. קל יותר להתחיל בפעולות שהן בעלות אופי מתמשך יותר ויחודי. להבין ולהכיר בחשיבות העניין ואז להטמיע בכל הרבדים של החיים. קוראים לזה למידה.
הלמידה ובסופה הידיעה מגיעה מתוך עשייה לכן אין מנוס מלהתנסות שוב ושוב עד שמצליחים. המודעות עולה כלומר יש לנו את היכולת להסתכל על הסיטואציות בהן אנחנו נמצאים מן החוץ ולבחור את התגובה שלנו לגירוי נתון. להיות מודע לכאן ועכשיו משמעו זה פשוט להתאמן בלשים לב למה שקורה איתנו וסביבנו בכל רגע נתון.
החיים מזמנים לנו לעתים חוויות מכוננות כאלו שמצליחות לשים את הפוקוס ו"להוריד את האסימון" עבורנו. אז נוכל להשאיל דפוס התנהגות מוצלח אחד ולהכיל אותו גם על תחומים אחרים בחיים.
תזכורת טובה עבורי לכך הייתה ההתנסות בהחלקה על קרח לפני כשבועיים. המקום, האייסמול באילת. הסיטואציה, יש מצב שאני אוטוטו מוצא עצמי על הרחבה הלבנה נעול בזוג מחלקים כחולים. זה אירוע שלא קרה לי מאז גיל חמש עשרה וגם אז נודה על האמת לא ליהטתי בביצועים בלשון המעטה.
המשטח נראה חלק מאוד לעזאזל והסיכון למצוא עצמי נופל על הפנים תרתי משמע היה נראה כמעט וודאי. אז מה? לעלות או לא? לקחת סיכון, או לוותר? ומה זה אומר עלי? ומה המשמעות עבור הילדים המצפים?
החלטה שהיא פעוטה לכאורה הופכת פתאום לרבת משמעות ומתחוור לי פתאום שבעצם אין החלטות שהן קטנות.
בכל מקרה, החלטה שלא מתקבלת בלב שלם עדיף שלא תתקבל. וכבר נמסרו לעברי זוג מחלקיים כבדים.
ומה הלאה?
מה זאת אומרת? פשוט לעשות מה שצריך, כי להיות אני זה מחייב. המטרה הייתה לצאת מזה בחתיכה אחת, מינימום פדיחות, לשמור על תחת יבש וכן, גם להנות כמובן, כאשר ברור לי לגמרי שכישלון כאן הוא בוודאי לא אופציה.
מוצא עצמי בתוך הסיבוב שני והשלישי, נאחז במוצקותו של המעקה לבל אפול. הגוף מוטה קדימה טיפה, הברכיים מכופפות מעט והעיקר הוא לשמור על שיווי המשקל ולהמשיך לנוע קדימה. שלל מחשבות עלו בראשי כולן מעכבות, כולן נעות סביב תסריטי אימה לגבי העומד להתרחש ולגבי הסיבות שהביאוני עד הלום. נשמע לכם מוכר?
השינוי קרה כשתשומת הלב עברה אל צורת הביצוע עם תזכורת קלה שבעצם אפשר בהחלט להנות מכל העניין. קודם כל צריך להירגע, להרפות ולשחרר. הסיפור אחרי הכל לא אמור להיות קשה כל כך.
עם השחרור והרגיעה מגיע השקט הפנימי. ועם השקט מגיעה הידיעה שיכול לסמוך על עצמי שהרי הכל תלוי רק בי. השמירה על איזון ושיווי משקל מגיעה מתוך מודעות שלמה ומלאה לתנוחת הגוף, לביצוע מדויק של התנועות ולפידבק המגיע מהמשטח הקר דרך הרגליים.
העיניים נטועות קדימה הריכוז הוא מושלם, אני כאן ועכשיו ומצליח לעשות את הבלתי יאומן ולהחליק בכייף סביב. תענוג.
סופ"ש ארוך באילת מסתבר זה מה שהייתי צריך בשביל להזכיר לי שוב שאכן היכולת להיות בכאן ועכשיו עושה עבורנו פלאים ורק קרח דק של מודעות מפריד בין ההצלחה שלנו לבין כישלון.
