עקרון פעולה או סימפטום?

שוב ושוב במהלך תהליכי האימון אני נתקל בבלבול שאנשים עושים בין עקרונות פעולה, לפעולות עצמן ולתוצאות שהן מייצרות.

הבנת הבלבול הזה שכולנו עושים הוא נושא מהותי כי הוא קשור ביכולת של המתאמן, שלכל אחד מכם, לשים את האצבע על הבעיה האמיתית שלו, בעיית הליבה, ולהגדיר אותה בצורה נכונה ומדויקת. לרוב זה גם המפתח והתנאי להחלטה והסכמה פנימית על יצירת תהליך של פתרון.

זה נושא מהותי כי בשביל להתקדם אנחנו רוצים לפתור את הבעיה שקשורה תמיד לעקרונות הפעולה ולא לטפל בסימפטומים שהם תמיד הפעולות והתוצאות.

כדי להבין במה מדובר, נקח לדוגמא את הסיפור המפורסם על אייזיק ניוטון. יושב לו בנחת מתחת לעץ תפוח כאשר לפתע, ניתק תפוח אחד מהענף שמעליו ונוחת על ראשו. המכה המפתיעה מעלה במוחו של הגאון את ההבנה בדבר קיומו של כוח המשיכה. הוא לא המציא אותו, תפוחים נפלו על ראשיהם של אנשים עוד לפניו, אבל הוא הראשון שהצליח לנסח את אחד מעקרונות הפעולה החשובים בטבע: "דברים נופלים בכיוון מטה בגלל שכוח המשיכה פועל עליהם" הוא עקרון כוח הכבידה.

עקרון הפעולה מתקיים תמיד. הוא בא לידי ביטוי בפעולות שונות ותוצאות שונות. תפוחים נופלים, גם אגסים וגם אנשים תרתי משמע. וזה קורה כל הזמן. אין לנו שליטה על זה. יש לנו רק שליטה על מה אנחנו עושים עם זה.

איפה זה פוגש אותנו? שתי דוגמאות:

נקח לדוגמה מריבה בזוגיות, כאשר צד אחד תמיד מגיב באגרסיביות, כעס גדול וצעקות. הניסיון לטפל בסימפטומים של הבעיה, להגיד לבן הזוג "תפסיק לכעוס" או "תפסיק לצעוק" לא יפתרו את הבעיה. גם אם בן הזוג יצליח לרסן את עצמו, בעיית הליבה הקשורה בעקרון הפעולה של בן הזוג לא תיפתר. כשבן הזוג מרגיש איבוד שליטה בסיטואציה (מקורו תמיד בפחד) הוא מגיב בהתקפה. זה עקרון הפעולה שלו. כדי לפתור את הבעיה צריך להבין מאיפה נובעת תחושת איבוד השליטה, למה הוא זקוק לשליטה מלכתחילה, ולעזור לו לסגל אפשרות תגובה חדשה כדי לקבל את תחושת השליטה לה הוא זקוק. פתרון בעיית הליבה ממילא יפסיק את הסימפטומים, ובא לציון גואל. (המלצה - חפשו בבלוג את הפוסט על כעס)

דוגמה נוספת.

בת הזוג מרגישה לא נאהבת, שלא רואים אותה. שלוקחים אותה כמובנת מאליה. הסימפטום בזוגיות הוא העדר סקס. בן הזוג שאוהב את אשתו, בתורו, יוצא מכיליו בעזרה בבית, כלים, כביסה ומקלחות לילדים. וסקס אין. כמובן שמריבה על העדר סקס במערכת היחסים לא תפתור את הבעיה ואולי להיפך, רק תחריף אותה.

בעיית הליבה בדוגמה הזו, נעוצה במנגנון הפעולה של האישה. היא כדי להרגיש נאהבת, כדי לחוות שרואים אותה צריכה שבן הזוג "ירים" לה במילים של אהבה, במחמאות, בתשומת לב למצב הרוח שלה, למאמצים שהיא משקיעה בטיפוח הזוגיות, הבית והמשפחה. או לתספורת או לשמלה החדשה. שפת האהבה שלה היא מילים, מחוות מילוליות, לא מעשים.

בעיית הליבה בדוגמה הזו, היא שימוש לא נכון של הבעל בשפת האהבה. הוא מתאמץ לרצות את אשתו במעשים, בפעולות, תכלס שם פול גז בניוטרל. ובלילה שוכב מתוסכל בצד שלו במיטה.

הסקס כביטוי של אהבה יחזור לחייהם כאשר יבין הבעל ויתחיל לדבר את שפת האהבה שבה מדברת אשתו. יאהב אותה כפי שהיא צריכה.

עקרונות הפעולה שלנו נמצאים בבסיס הבעיות. תמיד. הם האוטומטים על פיהם אנחנו פועלים. הם שייכים לעולם הסמוי של המחשבות, הרגשות, האמונות, הערכים, הצרכים והתשוקות. הפעולות והתוצאות שהם הסימפטומים של הבעיות, שייכים לעולם הגלוי, הפיזי, המוחשי והנראה.

ובעיה לא ניתן לפתור ע"י טיפול בסימפטומים. כמו ששפעת לא ניתן לרפא ע"י כדור להורדת חום. הטיפול בסימפטומים מקל באופן זמני על חווית הסבל, וזה חשוב מאוד כדי שנוכל לתפקד. הוא לא פותר את הבעיה.

לכן פתרון הבעיה תמיד יהיה במישור הסמוי, הנסתר. מי שימקד את המאמץ בהקלת הסימפטומים בלבד עתיד לפגוש באותה הבעיה שוב ושוב ושוב.

לכן נדרשת מודעות לסיטואציה, לעצמנו בתוכה, ואת היכולת להפריד בכל סיטואציה של בעייה או קונפליקט בין בעיית הליבה שהיא עקרון הפעולה לבין הסימפטומים שלה שהם הפעולות והתוצאות.

אם יש תובנה אחת שאני רוצה שתקחו איתכם אחרי קריאת הפוסט, אז זו היא:

"לעולם הפעולות והתוצאות הם לא הבעיה, הם תמיד רק הסימפטומים של הבעיה".

אם תזכרו את זה כבר העליתם את עצמכם על מסלול הפתרון.