פוסטים קצרים
כולם רוצים פוסטים קצרים.
עזבו פוסטים, תנו Story, תנו Reels. העיקר אל תחפרו.
חברה אמרה לי לא מזמן תוך כדי גלילה מהירה של עמוד הפייסבוק שלי "שמע אין לי סבלנות לכל זה. אני אין לי סבלנות לטקסט ארוך..." מה אתה רוצה ממני? מה השורה התחתונה?
רציתי להגיד לה "אהבה"
אבל התאפקתי.
"רוצה להגיע לקהל, רוצה לייצר נוכחות ברשתות החברתיות? יש אלגוריתמים, יש חוקים. צריך לשחק את המשחק". והיא צודקת. אני האחרון שאתווכח עם זה.
מצד שני, אני לא מוכר לכם שולחן מתקפל גאוני. לא מבטיח לכם עלייה מטאורית ברווחי החברה או שתהפכו לאושיית רשת בן לילה.
תהליך אימון הוא אתגר ארוך ולא פשוט עבור המתאמן. ההצלחה לא מובטחת.
בחירת המאמן הנכון היא קריטית ואדם רציני יעשה נכון אם יבדוק לעומק לפני שיבחר...
טיעון מעניין.
קניתי אתכם?
מומחים בשיווק יגידו שזה שטויות. אין בעיה לייצר קמפיין מעולה ולהגיע אל הלקוחות שלך, גם אם המוצר מסובך ומורכב ביותר.
הם צודקים.
רק שכתיבה בשבילי היא סוג של הנאה צרופה. וכתיבה בעברית משולה עבורי להליכה בשדה פרחים אביבי...
כל טקסט הוא יצירה. יש לו אופי, מקצב ומנגינה. בחירת המילים וסידורן הנכון הוא תהליך מופלא של עיצוב וטיפוח עד למשיכת המכחול האחרונה. עד שמגיע לעולם משהו חדש ומרענן. עד שנוצר מקור בלתי נדלה של דעת ותבונה. חוטים של מגע עדין בליבם ומוחם של אנשים.
זה נכון. אני קצת מקריב את חוקי השיווק והפרסום לטובת היושרה והנאמנות העצמית שבאומנות הכתיבה.
לטובת ההנאה הפרטית שלי ביצירה. ההכרח והרצון להשלים את היצירה עד סופה.
כי לכם, הקוראים אותי, מגיע רק הטוב ביותר. המקורי, הכנה, המרענן והעמוק ביותר. ואף מילימטר אחד פחות מזה. (גם אם כמו שאומרת זוגתי, במשלב לשוני גבוה לפעמים).
יש בי נאיביות מסוימת. תקווה קטנה שאצליח לכבוש את ליבכם, שתתחברו, שתהפכו לעוקבים קבועים ושתעזרו לי להפיץ את הטוב הזה הלאה. וכן, שתגיעו אלי לתהליכים משני חיים.
אני רוצה להאמין שמי שמחפש שינוי אמיתי בחייו יראה בי את המורה והמאמן המתאים והנכון. כי בדיוק כפי שאני לא מוותר לעצמי בחיבור לאמת שלי, כך לא אוותר גם לו במציאת האמת שלו. בדרך שלו ליצירת חווית חיים טובה יותר לעצמו וליקרים לו.
לשחק את המשחק לפי החוקים ולמצוא את הקול שלי ברעש האינטרנטי. מסע של חיפוש ותהיה. מסקרן, מאתגר, דורש גמישות מחשבתית וחשיבה מחוץ לקופסה.
דבר אחד אני מבטיח לכם. גם עכשיו וגם בעתיד קוראי הנאמנים. את הנאמנות לעצמי.
וגם להמשיך לחפור לכם – קצת.
הבנתם מה לעשות, נכון?
