פער ביצועים
יש מלא תאוריה שם בחוץ על איך הופכים להיות עשירים, מוצלחים, חטובים, מאושרים, יפים יותר והכל כהרף עין. אם לא תוך כמה ימים אז תוך שבועות ספורים, בהשקעה נמוכה אם בכלל ומספרים לנו שזה קלי קלות, משחק ילדים אם רק נלמד את "השיטה".
ואז קורים כמה דברים.
נוצרת פתאום ציפייה כזו שניקח בכל הדבר הזה חלק כי אם לא אז אנחנו סוג של פרירים במקרה הטוב או תבוסתנים עלובים במקרה הרע.
אנחנו מרגישים פתאום חולשה בכל הגוף וגם בחילה קלה.
נכנסת מחשבה זדונית לראש, איך זה שכולם מבינים בדיוק מה צריך לעשות וגם עושים את זה חוץ מאיתנו?
ואז אנחנו פשוט מכניסים את כל הדבר הזה תחת הכותרת של "הונאה אחת גדולה שצריך ועדת חקירה ממלכתית כדי להבין אותה" (אופס) אומרים זה לא בשבילי, גוללים הלאה בפיד והולכים לאכול איזה סנדביץ' טוב.
נשים לרגע את כל החלטוריסטים בצד ונבין שבאמת נעשו מחקרים מעמיקים בשני העשורים האחרונים לגבי כל מה שקשור בהצלחה, התפתחות אישית, אושר, פסיכולוגיה חיובית ועוד. ויש שם בחוץ באמת המון מידע רלוונטי מעמיק ונכון. יש ספרים ופוסטים, סדנאות והרצאות, סרטונים ומצגות באמת עולם ומלואו. כל המידע קיים והוא מאוד נגיש לכולם.
ועובדה. עדיין רוב האנשים שמסתובבים בינינו לא ממש עשירים, מוצלחים, חטובים, מאושרים ויפים יותר...
מכיוון שהבעיה היא לא בידיעה של מה צריך לעשות אלא בשאלה איך כל זה קשור אלי או במילים אחרות איך אני הופך את כל זה לקשור אלי. איך אני מחבר את כל התיאוריה הזו לפרקטיקה.
איך אני יודע שכל זה נכון גם עבורי ושהתאוריה תפעל גם עלי? שאם אני אנסה לעשות חלק מהדברים זה יצליח לי?
לא תדעו!
עד שתהיו באמת מוכנים לבדוק.
מתאמן שלי סיפר לי השבוע שהוא ביצע את "שיעורי הבית" שנתתי לו, חילק את המשימות שלו לצעדים קטנים, וכשהשלים כל צעד דאג להכיר בהצלחה הזו וגם לחגוג אותה.
הוא סיפר לי בפליאה ובחיוך גדול ש"זה באמת עובד". צחקתי.
האסימון ירד.
פתאום יש לו הבנה אמיתית שכל התיאוריה הזו של התפתחות אישית באמת עובדת – עליו. שזה באמת מצליח. שזה באמת מרגיש מדהים כשזה קורה.
הרגע בו התאוריה פוגשת את המציאות הוא צלצול השכמה פנימי ענק.
כי פתאום נורא ברור לו שהכל באמת אפשרי. השינוי המיוחל, התוצאות הגדולות, ההגשמה העצמית, השקט הפנימי, האיזון, המודעות והידיעה שאני יכול, אני מסוגל.
ואז הכל נהיה הרבה יותר קל. לא כי המשימות בדרך נס נעשו קלות יותר אלא כי הקושי פתאום הופך לאתגר.
פשוט עוד משהו שצריך לעשות בדרך למטרה שלי, וההליכה בדרך השינוי הופכת להיות חוויה של הנאה גדולה, הכרה והוקרה עצמית.
והקטע הוא שבשביל שפער הביצועים ייסגר, כדי שירד האסימון, לא צריך לעשות משהו גרנדיוזי. פשוט צריך לעשות משהו.
אחד.
קטן.
צעד מודע ומכוון.
ומי שלא הבין, אז לא, לא לכיוון המקרר 😊
