top of page

פוסט נבחר

צרות אהובות


לכולנו יש בעיות, הרבה בעיות. למעשה התחושה הקבועה היא ששאת הצרות שלנו תמיד מלאה בין אם מדובר בעקרת בית מחדרה, עובד הייטק בכלוב של זהב או בעלים של חברה מצליחה.

כולנו גם מכלים את מרבית זמננו בעשייה שתכליתה לפתור את הצרות הללו ומבינים אז שחלקן פשוט לא מוכנות לעזוב. אלו מתגלות לבסוף כבעיות ליבה.


בכדי לדייק בואו נעשה הפרדה בין כאבי הראש הקטנים, היום יומיים כגון בייביסיטר שהבריזה או עובד שחלה פתאום בזמן הכי קריטי לפרויקט. בעל שהבריז בתירוץ מגוחך או לקוח שלא שילם בזמן. כולן בעיות מעצבנות אך פתירות בטווח זמן קצר ובעבור מחירים סבירים שאנחנו מוכנים לשלם. לבין תפישות חיים, פרדיגמות או סיפורים פנימיים שאוחזים בנו, מנהלים אותנו וממאנים לתת לנו להתקדם הלאה. דוגמאות לכך הן המחשבות כמו "אין לי באמת מושג מה אני רוצה לעשות בחיים", "אני לא באמת טוב בשום דבר", או "קשה לי להתמיד ולהתחייב לעצמי", "יש לי זוגיות דפוקה" או "אני אף פעם לא אהיה רזה", "אני חייבת להיות מושלמת בכדי שיאהבו אותי" וכולי.

המזהה של בעיות הליבה הם המשפטים שאנו חוזרים ואומרים לעצמנו פעם אחר פעם. משפטים שיוצרים צביטה קטנה בלב, תחושה של פספוס וחוסר אונים. משפטים חד משמעיים שאנו מסיימים בסימן קריאה גדול.

הם מתחילים לרוב ב"אני לא יכול/ מסוגל /רוצה…!" , "אין לי את…!", "יש לי קושי ב…!", "אני ו… לא הולכים ביחד!", "הגבולות שלי הם...!", "לעולם לא אעשה את…!" וכיוצא באלו.

בגלל שאנחנו חוזרים ואומרים לעצמנו את אותם הדברים שוב ושוב, דברים הגורמים לרגש ולתחושה חזקים, אנחנו מתחילים גם להאמין בהם עד כדי כך שהם הופכים להיות חלק מאיתנו, ממי שאנחנו. ההזדהות אתם לאורך זמן הופכת להיות שלמה כל כך עד שמהווים בסופו של דבר חלק מהגדרת הערך העצמי והדמוי העצמי שלנו. הם הופכים לבסוף לתפישות חיים שמגדירות תכלס מי אנחנו.

בעיות הליבה הן גם אלו שחוסמות אותנו, שמות לנו גבול ומסגרת. כחוליות בשרשראות הכובלות את רגלינו ומצמיתות אותן למקומן. וזה לכשעצמו מאוד מתסכל במיוחד לאור העובדה שאיפה שהוא בפנים אנחנו מרגישים שאנחנו יכולים יותר, הרבה יותר והאמת זה גם מגיע לנו.

בשלב מסויים, כשהמחיר בלהשאיר את הדברים כמו שהם ללא טיפול הופך להיות בלתי נסבל, כלומר שתחושת הסבל הופכת להיות גדולה מספיק בכדי להוציא אותנו מאזורי הנוחות, אנחנו מחליטים לעשות משהו בנידון ולפעול בכדי לייצר שינוי.

מתחילים תהליך כזה או אחר, עם עצמנו או עם עזרה מקצועית מבחוץ ואז מגלים להפתעתנו שיש בנו התנגדות פנימית עמוקה לשינוי המוצע, דווקא זה שברמת המחשבה וההיגיון בחרנו בו כפתרון המתאים ביותר.

להפתעתנו אנו נאחזים בדמוי העצמי שלנו כטובעים בגלגל הצלה, באותו הדמוי שטרחנו בעמל לבנות לאורך שנים, זה ששזור בבעיות הליבה. התחושה היא שאם נרפה ממנו ולו לרגע או נשנה בו משהו או נגרע משלמותו חלילה פשוט נלך לאיבוד, נטבע. ותמונת ההגדרה העצמית שלנו פשוט תחמוק מבין אצבעותינו במשב רוח קליל ותתפוגג.


מסתבר לנו שהבעיות והצרות שלנו מגדירות את מי שאנחנו לא פחות מהחוזקות, הנכסים, התשוקות והערכים שלנו ולכן קשה לנו מאוד להסכים ולוותר עליהן. הוויתור על בעיות הליבה נדמה כוויתור על חלק מהאישיות שלנו, על חלק מאיתנו. אנחנו מגלים שקיבלנו ושהתרגלנו לבעיות שלנו במובן מסוים ושלמדנו לאהוב אותן במסגרת האהבה שאנו חשים כלפי עצמנו.


וזה מפחיד. מאוד מפחיד.


שכן אם נוותר על בעיות הליבה המוכרות שלנו, איזה תפישות יבואו במקומן? ויתרה מכך, האם נאהב את מי שנהיה אז? זה מפחיד עד כדי כך שאנו מעדיפים לעתים להפוך את העיסוק סביב בעיות הליבה למרכזי וכחלק משגרת חיינו במטרה לייצר חוויה של נחמה רבה ומזור למצפון הדואב במקום להעז ולהגיע לפתרון ממשי של הבעיה.

כילדים התרגלנו לצייר מסגרות תחילה ורק אח"כ למלא אותן בצבע ובתוכן. כאילו שהתוכן ייזל, יתפוגג ללא המסגרת שתחזיק אותו במקומו ותשים לו סייג.

מסגרת המפרידה בין התוך לחוץ, מסגרת המהווה את ההגדרה של הדבר עצמו. בית, עץ, ילד, פרח.

הסתכלתם פעם לשמים וראיתם מסגרת סביב השמש וקווים לאורך הקרניים? ראיתם פעם גבול לענן? ברור שלא. אבל זה מה שלימדו אותנו מינקות. התוך לא יכול להיות בר הגדרה ללא המסגרת שמסביבו.

האמת היא שהמסגרות והגבולות הם אך אשליה. עיגול שחור על דף לבן לא צריך את המסגרת שתגדיר אותו, גם פנים מחייכות של ילד לא צריכות מסגרת שחורה בשביל להיראות.

זו הניגודיות של התוך אל מול הרקע של החוץ שמייצרת את ההבדל, את השוני, את המהות. בעיות הליבה הן לא כורח מציאות, הן לא חייבות להישאר שם בכדי שנוכל לדעת ולהגדיר מי אנחנו. הן יכולות בהחלט להיפתר על ידי הגדלת והעצמת היש. השינוי בהחלט יכול לקרות תוך וויתור על החסמים שמייצרות בעיות הליבה מבלי לפגום במהות שלנו, במי שאנחנו. בהגדרת העצמי. להפך, בתהליך נכון נוכל להעצים את הניגודיות בין מי שאנחנו לבין מה שנמצא שם בחוץ, לוותר על הצרות האהובות שלנו ולמחוק את הקווים השחורים מתמונת חיינו.

קרא עוד

Comentários


סינון לפי נושאים
פוסטים אחרונים
bottom of page