שומר ישראל
"אתה יהודי?"
השאלה תפסה אותי בלתי מוכן בעליל. לא משהו שהייתי מצפה לשמוע משומר לילה בפאתי מגרש חנייה חשוך.
"כן" עניתי בנימה שואלת. מביט בפרצוף האפרורי שנתלה כפסע מחלון המכונית לשמאלי.
"שמע ישראל..." ופה הוא נתקע נאלם לכמה שניות. לרגע לא היה ברור לי אם הוא מצפה ממני להשלים את הפסוק או שבעצמו לא יודע את ההמשך.
לא זיהיתי אותו, כנראה חדש פה. כובע הגרב השחור שחבש לא מתיר את זיקתו הדתית. זוקר קצה צמרירי, ממסגר פרצוף רבוע וממושקף של סבא טוב.
"דיברתי עם הבעלים, הוא אומר שיש תקלה במחסום ושתנסה שוב". היא צעקה מהרכב הלבן שעמד במסלול המקביל. מה שנשמע כמו זעקת קרב מתוסכלת ואחרונה בהחלט בניסיון שלה לצאת מהחניון התת קרקעי. סיפא לניסיונות הכושלים שלו דקות קודם לכן לפתוח עבורה את המחסום הסרבן.
רכב חדש ומספר שלא הוזן בזמן במערכת. נראה כמו מערכה כושלת ואבודה מראש עבורו בשעה כזו של הלילה.
אני ביציאה מהחניון העילי, היא מזו של התת קרקעי. מחסום תקוע, שער סגור והוא שקרוע בתווך.
שומר חדש. לילה ראשון בעבודה וכאילו שכל צרות העולם נפלו באחת על כתפיו. עומד רכון על הברזל, חסר אונים, עטוף בצינת הלילה.
"אתה יודע, הבן שלי נהרג לפני חודשיים בג'נין. ואף אחד לא יודע את זה..." הוא זרק לעברי.
מבטים שננעלים, נאחזים זה בזה. אני עם שכול סדוק, מצולק, חבוט ונסתר והוא עם אחד חדש, חשוף, טרי ורגיש למגע. עיניים כבויות וכאב שמשאיר חלל באישונים.
"הוא נלחם כדי שאנשים כמוה והיא יוכלו להמשיך לחיות את חייהם". הוא סינן לעברי. מרכין ראש ומבט. "והיא אפילו לא יודעת את זה...".
וברור היה שהדרמה הקטנה שאירע לפני מספר רגעים ליד המחסום בצד שלה שלחה אצבע גרומה ושרטה עמוק בלב השכול.
"אני רוצה למות"
"להתאבד"
"להתאחד יחד אתו שוב".
ונשבר מולי בבכי חרישי, בכאב.
לרגע עצר העולם מלכת. ומשפט שנשאר תלוי באוויר. מהדהד. מרחף. ממאן לשקוע.
ראיתי אותו. מסתתר מאחורי זגוגיות משקפיו.
שניות ארוכות חלפו.
וידעתי שלא נדרשת תשובה ממני. כי אין תשובה לכאב חד ומבליח וכנה ועמוק ואמיתי.
כי אין תשובה לוודאות של המוות.
שלחתי יד לעברו. וגם את ליבי. נאחזנו לרגע איש ביד אחיו, אחד בכאבו של השני.
"תהיה חזק" לחשתי.
גלשתי מטה בזמזום חשמלי אופייני לכיוון היציאה מנסה להשליט סדר במחשבותיי ומזור לסערת הרגשות. למה אני? למה עכשיו?
מביט בדמותו המתרחקת דרך מראת הצד. נאחז בשער הברזל, נועל בבטחה את החניון ושוב כך נדמה גם את ליבו וזה שלי מאחור.
---
למותר לציין שהדבר הבא שעשיתי הוא סדרת טלפונים לזוגתי, לבעל הנכס, לבעלים של חברת השמירה ולחוקרת במשטרה, במטרה להניע שרשרת אירועים שתחזיר אותו בבטחה הביתה בלילה הזה. ובתקווה שתשאיר לנכדיו סבא חביב בסביבה לעוד שנים ארוכות קדימה.
כי במותם ציוו לנו את החיים.
