top of page

פוסט נבחר

שק החול שלי

הוא מסמן לי לעצור. עומד במרכז מעבר החצייה. בגדי ספורט, חולצה מלוכלכת מבוץ, מנפנף במרץ בשתי הידיים. כבר ערב והאמת די קר. ירד גשם בצהרים והכבישים עוד נאחזים בשאריות של מים, מאלצים נהמת צמיגים של חורף.

אז עצרתי.


שנייה אחרי זה הגיעו כל השאר בריצה וחצו את מעבר החצייה. נוער מחושל. רצים עם שקי חול צהובים, כבדים ומלוכלכים על הכתפיים. נחושים, עקשנים, מחויבים למשימה. מכינים עצמם לקרב על המקום שלהם בחיים.

יש משהו בעיניים שלהם שמעיד על המאבק הפנימי מול הקושי, כל אחד עם עצמו. דוחף קדימה, לא מוותר.


זה מיד החזיר אותי לקליניקה.

אל חווית הקושי שיש למתאמנים שלי להתקדם. שנים שהם אוספים על הגב את הפחדים שלהם, את האמונות המגבילות, את הסיפורים הפנימיים ואת ההרגלים שמעכבים אותם.

הולכים לאט בדרך, עוצרים לפעמים, מתקדמים שוב. ובדיוק כמו הבחורים האלה, סוחבים את שקי החול שלהם על הגב.

מרגישים את המשקל, את עול החיים כאילו היה חלק מהם.


ואז מגיעים אלי.


והנקודה שאני מתעקש לעבוד איתם עליה, ממקום של מודעות גבוהה יותר, היא שיש לעשות את ההפרדה בין האדם שהם, לבין המשקל העודף שהם סוחבים על הגב.


להבין שכבני אדם הם נולדו שלמים ומושלמים עם השאיפה המובנית והטבעית להיות מאושרים ובריאים. וכל מה שהם צריכים לעשות זה פשוט להפסיק להפריע לעצמם להיות כאלה.


להבין שאתה לא צריך להתאמץ כדי להיות מאושר, אתה צריך פשוט להפסיק להפריע לעצמך להיות מאושר.


כל מה שהם צריכים לעשות זה חור קטן בשק החול שלהם.

החול כבר יזרום מעצמו החוצה לאט, לאט, יקל על המשקל, על הכבדות. יאפשר להם לזקוף קומה ולהתקדם מהר יותר ובקלות גדולה יותר בדרך, במסע.


זה דורש מוכנות להקשבה עצמית, את האומץ להתבונן פנימה ולראות מה מפריע להתקדם. זה דורש לזהות את מרכיבי העוצמה הפנימית (תשוקות, ערכים, כישרונות ומיומנויות) שבהם אפשר להשתמש כדי להחליט, להתגבר על הקושי המעכב ולהתחיל בתהליך של שינוי.

להבין ששק החול הוא לא חלק מהזהות האישית שלנו, שהבעיה והקושי לא מגדירים את מי שאנחנו. הם רק משקל עודף שכדאי וצריך להוריד מהגב.


אנחנו לא דפוקים. אין בנו משהו מקולקל.

ולכן לא צריך לתקן אותנו.

אנחנו רק נושאים על הגב שק חול שמעכב אותנו.


וזה הצעד הראשון והחשוב ביותר.

להיות מסוגל להתבונן על הבעיות, לזהות את הסיפורים המעכבים, את ההרגלים הדפוקים, את הפחדים ולעשות את ההפרדה הזו. זה כבר שם אותם במקום של ברירה, של החלטה, של שינוי.


זה החור שאני עוזר להם לנקב בשק.

תחילתו של הוויתור על האחיזה בקושי, במחסום.


הם מתרחקים במהירות לימיני. ראשים ושקי חול שקופצים בחשיכה שבולעת אותם.

הדרך פנויה.


שק החול שלי
שק החול שלי

סינון לפי נושאים

פוסטים אחרונים

bottom of page