תפסיקו להפריע!
מה הגוף שלי צריך? מה אני צריך? האם שני אלו הם בעצם אותו הדבר? צורך הגוף וצורך הנפש.
להרבה אנשים טובים וחכמים היו הרבה דברים חכמים וטובים להגיד בעניין. אני רואה את הדברים בצורה קצת שונה. אחרת.
יש את החלוקה הברורה מאליה, הטריוויאלית. לגוף יש את הצרכים הבסיסיים של נשימה, אכילה, שתייה, שינה וכו' ולנפש יש את שלה כגון שייכות, משמעות, בטחון, וודאות, צמיחה ועוד.
החלק הנוסף הוא אזור הביניים. אזור הממשק בין הגוף לנפש. אזור ההשפעה ההדדית "גוף-נפש" בו צרכי הגוף משפיעים השפעה ישירה על הנפש לדוגמא מצב הרוח, הלך המחשבה והדחף לפעולה או לחלפין צרכי הנפש המשפיעים באופן ישיר על אלו של הגוף כמו שובע, רעב, עוררות, עייפות, בריאות וחולי.
הבנת אזור ההשפעה ההדדית מתוך תהליך של התבוננות מתמדת יכול לאפשר לנו לכוון ולהשפיע בצורה מהותית הן על מצב הרוח, הרגש ומצב התודעה (State Of Mind) והן על מצבנו הגופני, הרפואי והפיזי.
השאיפה הבסיסית של הגוף וגם של הנפש היא למצב של איזון של בריאות ושל אושר. וזה עניין מהותי שיש לתת את הדעת עליו.
רוב האנשים מחזיקים בדיוק בדעה ההפוכה.
רוב האנשים מאמינים שהמצב הטבעי של הגוף והנפש, שמצב ברירת המחדל הוא שלילי ושיש לעשות מאמץ ניכר בכדי להיות בריאים ושמחים, רוב האנשים גם בטוחים שבכדי להצליח בזה צריך לעבוד 24/7, 365 ימים בשנה.
"יש לי נטייה להשמנה וחילוף חומרים דפוק לכן בכדי לרזות אני צריך למנוע מהגוף שלי מזון (לעשות דיאטה) באופן מתמיד". "אני תמיד נתפס לחולי, יש לי כאבי ראש כל הזמן, אני חייב לשמור על הבריאות שלי לכן אני לוקח תרופות באופן תדיר". "אני חייב לעשות כושר גופני ולשפר גם את הכח והגמישות בכדי להרגיש חיוני, מלא מרץ ואנרגיה". "הסבל הוא מנת חלקו של כל אדם ולכן אני צריך לעשות מאמץ מכוון בכדי להיות מאושר".
מוכר לכם?
ואני אומר תפסיקו להפריע!
הגוף שואף להיות בריא, מאוזן ובמשקל הנכון לו (רזה ושמן הם מושגים לא רלוונטים) והנפש שואפת לאיזון, רגיעה, שלווה ואושר. אלו הם אנחנו שמונעים מהגוף והנפש להיות במצב הטבעי והנכון שלהם על-ידי התעללות מתמדת הנובעת מחוסר הבנה (ולעתים חוסר רצון להבין) של מערכת הצרכים הכוללת.
אנחנו דוחפים לגוף בעוורון, חוסר מודעות ורגישות מזון שהורס אותו ומונע ממנו להיות במשקל הנכון לו. אנחנו מונעים ממנו את התרגול הבסיסי ביותר לו הוא זקוק בכדי לשמור על כח, גמישות וטווחי תנועה. אנו ללא שימת לב, התבוננות והקשבה, צורכים מסרים, דעות, רעיונות ותפישות שמרעילים את המחשבה והנפש ומונעים ממנה את השקט, השלווה והאושר להם היא שואפת.
העובדה היא שאנחנו לא צריכים לעבוד 24/7 בכדי להביא את עצמנו למצב טוב יותר. אנחנו פשוט צריכים להפסיק לנסות ולהצליח 24/7 להזיק לעצמנו ולהרע באופן מכוון.
ההבנה של מערכת הצרכים ובמיוחד זו הנובעת מתחום הביניים בין הגוף לנפש היא הכרחית בכדי להפסיק ולפגוע בעצמנו באופן מכוון אם כי לא תמיד במודע.
ברגע שמתעורר הצורך, שיש רצון עז ותשוקה לדבר מה. ברגע שמתעורר הצורך להענות עכשיו ולא לדחות את הסיפוק יש להתבונן ולהבין מי מעורר את התחושה הזו. מי האחראי. האם זהו צורך בסיסי של הגוף? האם זהו צורך בסיסי של הנפש? או האם זהו צורך של הגוף המושפע ממצב הנפש או צורך הנפש המושפע ממצבו של הגוף.
ההתבוננות וההבנה הנובעת ממנה יכולים לאפשר לנו לקבל את ההחלטה הנכונה עבורנו ולמנוע מעצמנו לקלקל. נוכל להבין האם אנו הולכים לפגוע בעצמנו במכוון ואז לבחור בפעולה אחרת, או שזהו צורך טבעי ונכון שיש להענות לו בשמחה.
לא. אין פה כוונה שיש להתנהל בצורה מחושבת כל הזמן, בכל רגע. בצורה רובוטית ולהוציא את הספונטניות ואיתה חלק מההנאה בחיינו אלא להעלות את רמת המודעות ולחיות במודעות גבוהה יותר. כזו שהופכת לטבע שני ומאפשרת לנו את ההתבוננות בעצמנו מהצד. כזו היוצרת ראייה נכונה יותר של הדברים.
ההבנה והלמידה של מקור הצרכים ובהקשר זה הקשר בין הגוף לנפש בהחלט יעזרו לנו לאפשר לעצמנו להיות האנשים הטובים והיפים שנועדנו באמת להיות.
אז בואו נפסיק להפריע לעצמנו להיות בריאים ומאושרים.
