בלוג

לפעמים המציאות סוגרת עלי. יש תחושה של אין מוצא. קצת כמו לעשות רפטינג בתוך קניון עמוק שקירותיו הכהים מתנשאים לשמים, משאירים פס דק של שמים כחולים, מוארים מעל. מאבק עיקש באשדות קוצפים, נרטב מנתזי מים, חותר ללא לאות בנתיב אחד שרק הוא אפשרי. יודע שלהפסיק לחתור זה לא אופציה. לפחות לא בשבילי. יש בי רצון פנימי לעצור, להשתחרר, קול חזק שרוצה לצעוק. די....!!! לעצור את המרוץ המשוגע של החיים. להתפכח. להתעורר יום אחד, להצליח לראות את המציאות כפי שהיא באמת ולשנות את מציאות חיי. מחזיק באמונה

פגשתי השבוע מתאמן שלי למפגש חיזוק תקופתי. מה לעשות, אני קרציה. לא נותן למתאמנים שלי ליפול. אחד העקרונות הכי חשובים שלי באימון הוא שמעבר...

כולם רוצים פוסטים קצרים. עזבו פוסטים, תנו Story, תנו Reels. העיקר אל תחפרו. חברה אמרה לי לא מזמן תוך כדי גלילה מהירה של עמוד הפייסבוק שלי...

יש מלא תאוריה שם בחוץ על איך הופכים להיות עשירים, מוצלחים, חטובים, מאושרים, יפים יותר והכל כהרף עין. אם לא תוך כמה ימים אז תוך שבועות...

"אתה יהודי?" השאלה תפסה אותי בלתי מוכן בעליל. לא משהו שהייתי מצפה לשמוע משומר לילה בפאתי מגרש חנייה חשוך. "כן" עניתי בנימה שואלת. מביט...

הקונפליקטים הכי קשים הם שלנו עם עצמנו. רוצה ולא רוצה. צריך אבל מפחד, מתכוון אבל לא מוכן לשלם את המחיר. האם לעזוב את העבודה או להישאר? האם...

יש אמירות ששמעתי בילדות כמו "העבר רודף אותו" שלא באמת הבנתי. עד שהעבר שלי התחיל לרדוף אותי. לרדוף אחרי. לרדוף כמובן מלשון של לא נותן...

אני זוכר שראיתי את החלקים האלה שחיפשתי, שם במרתף. בערמות הג'אנק של המחשבים הישנים. המעלית עשתה את דרכה מטה בקול זמזום אופייני ונעצרה....

הוא מסמן לי לעצור. עומד במרכז מעבר החצייה. בגדי ספורט, חולצה מלוכלכת מבוץ, מנפנף במרץ בשתי הידיים. כבר ערב והאמת די קר. ירד גשם בצהרים...

אני באמת מאמין ששינוי הוא אפשרי עבור כולם בכל גיל, בכל זמן ובכל מקום. זה לא אומר שכולם מוכנים לעשות תהליך של שינוי. לא כולם "ברי אימון"...