אובד עצות או עובד עצות?
"אנשים מתמחים בלחיות את חייהם של אחרים במקומם". ואני מרשה לכם לצטט אותי בעניין הזה.
אנחנו אוהבים לתת עצות לכולם והאמת לא טורחים בדרך כלל לשאול אם הצד השני רוצה אותן בכלל.
שנייה להסביר לגבי הז'רגון שלי, "עובד עצות" זה מישהו שעובד בעצות שקיבל מאחרים.
ואם עוד לא הפנמתם, זה מה שכולנו עשינו כל החיים, וחלקנו עדיין עושים גם עכשיו, ברגע זה ממש.
איפה שהוא בילדות קיבלנו צ'ק-ליסט, רשימת עצות לחיים, עם הבטחה סמויה שאם רק נעשה את כל זה, נהיה מצליחים ועשירים ומאושרים.
נהיה תלמידים טובים
עם בגרות טובה
עם שירות צבאי משמעותי
נלך ונלמד, נעשה תואר
נבנה קרירה
בצידה זוגיות טובה
נקים משפחה
נקנה בית ואוטו
נטוס פעם בשנה לחול
ו....
וגילינו שלהיות עובדי עצות לא תמיד עובד.
אגלה לכם סוד קטן.
לכולנו יש את הרגע הזה בחיים שאנחנו מרימים את הראש לשניה מהמרוץ המטורף ושואלים, ואוו, מה קורה פה לעזאזל?
בחיים של מי אני עובד? שלי?, או בחיים של מישהו אחר. זה שנתן לי את כל העצות הנפלאות האלה?
כי אנחנו לא באמת מאושרים ולא באמת מצליחים, לפחות לא כמו שאנחנו מאחלים לעצמנו. לא כמו שאנחנו יודעים שמגיע לנו להיות. ובצדק!
אובד עצות מצד שני, הוא זה שמוכן לשאול, לתהות, לאתגר את המובן מאליו. הוא זה שמעז להסתכל פנימה ולשאול את עצמו. מה באמת אני רוצה?
שמעז לצאת לתהליך שבו הוא מברר מהו המתכון הפרטי שלו להצלחה ואושר, לחוויית חיים טובה יותר.
שמוכן להסתכן וללכת בדרך חדשה, דרך שהיא שלו.
אובד עצות הוא זה שיודע שהתשובות ועצות הנכונות נמצאות אצלו ולא אצל אף אחד אחר. וכך גם ההצלחה והאושר שמגיעים לו. הוא יודע שזה לגמרי בידיים שלו.
כדי לסדר לכם את הראש, אגיד שאנחנו נותנים בהם סימנים ומפרידים בין אנשים שחיים במיקוד שליטה חיצוני, הינו אנשים שעושים מה שאחרים אומרים להם לעשות ובונים את תפיסת הערך העצמי שלהם על הדעות של אחרים עליהם. לבין אנשים שחיים במיקוד שליטה פנימי, כלומר עושים את מה שמרגיש להם נכון, מחוברים לאמת שלהם ומבססים את תפיסת הערך העצמי שלהם על הידיעה הפנימית ביכולות שלהם ועל האמונה בכוח הפנימי שלהם.
אז מה אתם? אובדי עצות או עובדי עצות?
באיזה מיקוד שליטה אתם חיים, חיצוני או פנימי?
ומה אתם רוצים להיות?
