מסוגלות
אני חושב שכבר הזכרתי את זה באחד הפוסטים אבל שווה להדגיש את זה כאן שוב.
בלי תחושת מסוגלות – ההבנה הפנימית שאני מסוגל לעמוד ביעד שהצבתי לעצמי, לא תתקבל החלטה, לא יתבצעו פעולות ולא יהיו תוצאות.
נשאר תקועים במקום והחלומות יישארו עמוק במגירה.
שם זה מתחיל.
רגע אחרי שאנחנו חושבים על רעיון מסוים, אנחנו מבצעים את הבדיקה הפנימית הזו עם עצמנו. במודע או שלא במודע. אם אנחנו חושבים שאנחנו מסוגלים, שזה נמצא בתוך טווח הפוטנציאל האישי שלנו (המרחב של מה שנתפס אצלנו כאפשרי עבורנו) אנחנו מיד עוברים לשאלה, או קי, אז איך אני עושה את זה.
ואם לא אז הרעיון נגדע באיבו ונכנס למגירה של כל אותם הדברים שרצינו לעשות אבל לעולם לא נעשה. "מגירת הכאפות" זו שאם אנחנו מציצים בתוכה, הערך העצמי שלנו מייד מקבל סטירה מצלצלת לפנים.
כן, תחושת המסוגלות היא השיקוף המדויק של הערך העצמי שלנו.
חשוב לי לציין שתחושת המסוגלות נמצאת על הרצף שמוביל לקבלת החלטה מיד אחרי הרעיון שצץ בראש ורגע לפני מחסום ה"מגיע לי".
אם אני מסוגל לעשות משהו אבל לא מרגיש ראוי לזה, ראוי להצלחה... לא יקרה!
עוד דבר חשוב זה להפריד בין תחושת המסוגלות, זו שעולה בצורה אינסטינקטיבית כשאנחנו בוחנים רעיון חדש לבין תחושת המסוגלות שהיא תוצאה של בחינה מעמיקה ורחבה של מטרה שאנחנו מציבים לעצמנו.
הראשונה היא ברת שינוי!
השנייה לא!
מי שבקיא בטכניקה של הגדרת מטרות יודע שהבדיקה האם המטרה היא ברת השגה היא בדיקה מחייבת. אם מטרה היא אינה ברת השגה (עבורנו) אז לא נהיה מסוגלים להגשים אותה.
הפוסט הזה לא יכול להחליף כמובן תהליך אימון מלא בו נבנית תחושת המסוגלות אצל המתאמנים כחלק מהדרך שלהם אל המטרות שלהם, אבל אתן פה כמה נקודות למחשבה שמבהירות את מה שנדרש כדי לבנות תחושת מסוגלות בתוך תהליך כזה.
בניית תחושת המסוגלות מחייבת את ההסכמה לבדוק את גבול האפשר. את המקום שאני רוצה להיות בו. להבין היטב איפה עובר הגבול שלי. מה נתפס אצלי כאפשרי ומה לא. דורשת אומץ.
לדוגמא, האם להרוויח 20 אלף ₪ בחודש נתפס כאפשרי עבורי, מה לגבי 50 אלף ₪ בחודש, לגבי 100 אלף ₪ בחודש ומה לגבי 500 אלף ₪ בחודש? נטו?
לכל אחד מאיתנו יש את הגבול שלו. הידיעה (הנוכחית) של מה הוא מסוגל ומה לא.
לאחר מכן צריך ללמוד ולהכיר את מה שאנחנו שואפים אליו ולהמשיג אותו. כלומר לבאר אותו ולהסביר אותו מתוך עולם המושגים שלנו. ע"פ מילון המונחים הפרטי שלנו.
לדוגמא אם אני רוצה לעשות תחרות איש ברזל, האם אני מבין את המשמעות של שחייה למרחק 3.8 ק"מ, את המשמעות של רכיבה למרחק של 180 ק"מ ואח"כ ריצת מרתון וכל זה מיד אחד אחרי השני?
או האם לדוגמא אני באמת מבין מה זה להיות, לחיות בחופש כלכלי?
האם אני יכול להסביר את זה ומה זה אומר בשלשה משפטים? (טוב אז בארבעה)
כשעברנו את שני השלבים הראשונים מגיעה תקופת של דגירה והבשלה. אנחנו מתבשלים ברעיון, משחקים אתו, בודקים אותו. כולל בדיקת פחדים, מחסומים, תפיסות מעכבות. בחינת הידע, מיומנויות אישיות ומקורות העוצמה הפנימיים.
עד שמתגבשת בראש שלנו תמונה שלנו עושים את זה. עד שאנחנו מצליחים לתת לזה תע"מ אמיתי - תמונת עתיד מיטבית (שלי) תמונה בה אנחנו ממש נהנים מזה. גם מהדרך וגם מהשגת היעד.
אז מגיע רגע ההחלטה! החלטה אמיתית שכוללת בתוכה אחריות ומחויבות אישית לתוצאה.
והחלטה דורשת אומץ כי תמיד תהייה מידה מסוימת של חוסר וודאות.
זה הרגע שבו אנחנו באמת מתחילים לזוז ולראות את התוצאות שלנו משתנות.
מעבר לתהליך של בניית תחושת המסוגלות, ישנם מספר תנאי התחלה שאנחנו רוצים לבדוק ולוודא שמתקיימים:
המטרה שלך היא ברורה ומוגדרת.
יש את הנוכחות של מנטור, מורה או מאמן בתהליך – דמות מעצימה. מישהו שישקף, שיאיר את הדרך.
יש לך דוגמאות של הצלחה איתן אתה יכול להזדהות ולחקות. Me too.
חשוב להקיף את עצמך בסביבה תומכת, להיות מוקף.ת באנרגיה גבוהה.
חייבים לחשוב בגדול, לכוון רחוק, זה הופך את המטרה שלך לצעד הראשון מני רבים, לצעד לקטן יותר, קל יותר חלק מתוכנית גדולה.
צריך שתהיה תוכנית עבודה ברורה ומפורטת הכוללת בין השאר דברים כמו: הגדרת יעדי משנה, גיוס משאבים, ניהול סיכונים ובקרות בתהליך.
צריך לוודא שהפוקוס שלך נמצא במקום הנכון. Eyes on the Ball. ואם יש רעשי רקע, להקטין אותם.
וחשוב מאוד להבין מה הצעד הראשון.
חשוב להבין, מעל הכל, שתחושת מסוגלות לא תיווצר, לא תגדל, לא תתקיים לאורך זמן אם לא תתקיים לפחות אחת משלשת האמונות:
אמונה במדריך, מאמן, מנטור, מורה.
אמונה בדרך, בתוכנית.
אמונה בעצמי.
לפחות אחת חייבת שתהיה, רצוי שתיים מהן או את שלשתן יחד.
ללא שאחת מהאמונות האלה תתקיים, לעולם לא נחווה תחושת מסוגלות.
אסכם בזה שתחושת מסוגלות שהיא הכרחית ליצירת תהליך מוצלח בדרך אל היעדים שלנו, אפשר לבנות אם לא קיימת. זה אפשרי.
אין באמת גבול לפוטנציאל האישי שלנו, כי הוא תמיד יכול לגדול עוד קצת. ולזה אנחנו מסוגלים.
ובנימה אישית. אם אתם מסוגלים והגעתם עד סוף הפוסט הארוך הזה.
אתם כנראה מסוגלים לכל דבר, רק שאולי לא יודעים את זה עדיין...
