לפעמים המציאות סוגרת עלי. יש תחושה של אין מוצא. קצת כמו לעשות רפטינג בתוך קניון עמוק שקירותיו הכהים מתנשאים לשמים, משאירים פס דק של שמים כחולים, מוארים מעל. מאבק עיקש באשדות קוצפים, נרטב מנתזי מים, חותר ללא לאות בנתיב אחד שרק הוא אפשרי. יודע שלהפסיק לחתור זה לא אופציה. לפחות לא בשבילי. יש בי רצון פנימי לעצור, להשתחרר, קול חזק שרוצה לצעוק. די....!!! לעצור את המרוץ המשוגע של החיים. להתפכח. להתעורר יום אחד, להצליח לראות את המציאות כפי שהיא באמת ולשנות את מציאות חיי. מחזיק באמונה